יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

מי אני שתדבר על יום האהבה? הדבר הכי קשור ליום האהבה שאי פעם קרה לי ביום האהבה, זה שילד שאהב אותי בגן תכנן לקחת אותי לבאולינג אחרי בצפר, ובסוף הברזתי לו כי (כמו שאמרתי לאמא שלי - הייתי כל כך קטנה שפחדתי שיחשבו שאני אחד מהפינים ויגלגלו עליי כדור) השתפנתי. אפשר לומר להגנתי שהילד הזה היה באמת מפלצת, ותשאלו את כל מי שמכיר אותו - הוא רק נורא יותר ויותר עם השנים.

בכל אופן, אני לא יודעת. אני לא אוהבת את החג הזה. אולי זה בגלל שאין לי אהבה לחלוק איתה (אני פאקינג בת 13, shut the fuck up!) את היום המיוחד הזה. אולי זה בגלל שספציפית השנה הם שמו את הפרום בתאריך הזה, ואני יודעת שאף אחד לא יזמין אותי, והחברות שלי לא הולכות גם, אז דיי נדפקתי, אבל אני מעדיפה להאמין שזה בגלל מה שעשו ממנו.

ביהדות יום האהבה, ט"ו באב (שאגב אם תבדקו, הוא נוצר בעקבות אורגיה ענקית של שבט בנימין), הוא חג יפייפה לדעתי. כל הבנות לובשות בגדים לבנים וחגיגיים, שהן השאילו, בכדי לא לבייש את מי שאין לו, ויוצאים לרקוד בשדות ובמטעים. זה יפייפה, ומשום מה, ה- Valentine's Day, לא אותו דבר בשבילי. בשביל ילדה כמוני, זה יום בו כל הפייסבוק יהיה מפוצץ בסטטוסים מלאי אהבה/צוחקים על יום האהבה, האינסטגרם יהיה מפוצץ בתמונות של פרחות מתנשקות עם בני הזוג שלהן, וכל העולם יהיה מתקתק.

אני חושבת שהחג מטומטם. אני חושבת שהחג הזה מיועד כדי שאנשים שלא באמת מאוהבים יוכלו להעמיד פנים שכן, והאנשים שבאמת ובתמים מאוהבים, לא צריכים יום אחד בשנה כדי להאמין ולהרגיש את זה.

אני לא יודעת, אבל משום מה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו בהקשר של Valentine's Day זה שירים מתקתקים, פרחות שקונות לחבר הערס שלהן דובי וורוד עם לב, וילדות שמנשקות פוסטרים של ג'סטין ביבר בגלל שהן לא פנויות לקשר עם אף אחד כרגע, כי הן יוצאות נפשית עם מפורסם שלא יודע שהן קיימות.

אולי זה רק מקנאה, ואולי אני הזונה שהגיע להרוס לכולם את יום האהבה, אבל אני פשוט שונאת את החג הזה. באמת ובתמים שונאת אותו. 

יום אהבה שמח לכל מי שעדיין לא התאבד מהפוסט הפסימי שלי D:

ומה אם אגיד לך שאני יודעת שאת בדיכאון.

ומה אם אגיד לך שאני כועסת עלייך.

ומה אם אגיד לך שבחרת את התיזמון הכי גרוע בעולם.

ומה אם אגיד לך שבחרת בדרך הלא נכונה, וכמה שאני מנסה להשמע אופטימית - אין לי שום מושג איך להוציא אותך ממנה.

ומה אם אגיד לך שאת עושה רע רק לעצמך. ולי. ולה.  ולו.

ומה אם אגיד לך שזה קשה, גם לי וגם לה, לראות אותך ככה.

ומה אם אגיד לך שמה שהרבה יותר רע, זה לדעת שאת לא משתפת אותי בזה.

ומה אם אגיד לך שאני רוצה שתביני.

ומה אם אגיד לך שלפני שסיפרת לי, לא ידעתי אם אני בכלל רוצה להיותת חברה שלך.

ומה אם אגיד לך שאני פשוט לא מבינה אותך, למרות שאני רואה עלייך דברים, ופשוט לא אומרת, אני לא יודעת מה את חושבת.

ומה אם אגיד לך שאני לא אומרת לך אותם, כי אני יודעת מה תעני.

ומה אם אגיד לך שאני רק רוצה ממך שתרצי לספר לי, אני לא עודת ללחוץ עלייך.

ומה אם אגיד לך שאני אוהבת אותך.

האם אז תעני לי?

ומה אם אגיד לך, שיש לי כל כך הרב יותר מידי להגיד לך, ואני פשוט לא, כי אני לא יודעת איך להגיד את זה .