אני יושבת בחדרי , בחדרי החדש .
לא עברתי דירה ולא שיפצנו . צבעו את קירותי והחליפו את מיטטתי .
המיטה שהייתה שלי במשך 13 שנים נעלמה והוחלפה במיטה וחצי חשמלית . כן אני יודעת שאני ביקשתי להחליף את המיטה ואני רציתי לצבוע את החדר .
אבל משהו בי מפחד מהשינוי הזה [ שכבר קרה] והאמת היא שאולי התת מודע שלי מנסה להגיד לי משהו . שלא מהשינוי הזה אני מפחדת . אלא ממשהו אחר . משאר השינויים .
כל פעם שאני מסתובבת לאחור ורואה את המיטה החדשה והקירות בצבעים שונים אני נדהמת מחדש , אני כל פעם שוכחת שהיא שם . אני אצטרך להתרגל לזה .
והשינויים בחיי , בקרוב תיכון , אני מרגישה שאני מתבגרת אני יודעת שזה נשמע מטופש בהחלט אבל - אני כמו נחש המשיל את עורו פשוט בצורה יותר איטית ומטאפורית .
אני עדיין אותה אחת רק גרסה משופרת וחדשה .
אני מפחדת .
תמיד שהייתי קטנה רציתי לגדול , להיות חלק מן מבוגרים . העולם שלהם היה נראה כלכך כיף ומדהים ורק חיכיתי להיכנס לתוכו . תמיד רציתי לגדול .
ועכשיו שהשנים עוברות כמו שיעור חופשי הכל נראה לי שגוי . כיתה ז וח עברו לי כלכך מהר . ותראו מזה אני כבר בחודש השלישי של ט' .
ביסודי תמיד רציתי להגיע לתיכון [ מי לעזאזל נתן לי לראות סרטי הייסקול אמריקאים תראו מה יצא מזה ] .
אני מפחדת שלא אעמוד בלחץ , הכל מהיר , קשה , חזק . ואני ... אני תשושה .
הלחץ של הלימודים , של ההצלחה , של חברות , של אהבה , של לאהוב את עצמי .
שבוע הבא יומולדת , לא בדיוק שבוע אלא ביום שבת הבא .
ובפעם הראשונה בחיי תהיה לי מסיבת הפתעה .
לילה טוב ידידיי .