מחשבות.

רוב הקוראים שיקראו את הפוסט יסתכלו לצד ויבדקו את הגיל שלי .

רובם יצחקו ויגידו היא לא מבינה כלום .

יש לי חבר כבר 3 חודשיים [ 5 אבל נפרדנו באמצע והקשר הקודם היה חרא אז נסגור על 3 ]

אני אוהבת אותו , ככה אני חושבת לפחות .

אנחנו הפכים גמורים , ובהתחלה זה היה חמוד .

אבל הוא לא מה שאני צריכה .

הוא יותר מדי גוד בוי בשבילי ... כן אני יודעת שזה נשמע נורא אבל כזאת אני .

חולשה ענקית לבאד בויז , לגברים גברים , כאלה עם נוכחות עוצרת נשימה 

הקשר בנינו שטחי , שיחות שטחיות ... סתמיות ולפעמיים הוא בוחר לא לענות לי .

הכל באסמסים .

הקשר מרחוק הזה יצא לי מכל החורים . לא יכולים להיפגש כי הוא עסוק

השיחות מפגרות באסמסים.

נמאס לי אני רצינית .

אבל יש חלק בי שלא רוצה לגמור את זה , שפוחד שאני איהיה לבד . שאף אחד לא ירצה אותי

בכל זאת .. אני אני .

אולי כל הספרים נתנו לי רף גבוה מדי , למישהו שאני ארצה לבלות איתו את שארית חיי .

כשהוא אומר בצחוק שנתחתן ... אני חושבת שזה לא יקרה . אני יודעת בלב שהקשר הזה זמני בהחלט

הספרים הסרטים כל הבולשיט הזה .

טוב לא רק הם , כל העולם מאוהב , מאושר , נחשק .

ואני ... אני מיוחדת .

אני יודעת שאני צעירה ובבקשה אם אתם בוחרים להגיב אל תכתבו לי על זה .

רק תגידו לי אם יש אהבה כזו ... מספקת .