מחשבות.

הוו לנה , הקול שלך זה כמו ליטוף לאוזניים שלי .

אני מפחדת , שאני מפזרת הבטחות גדולות מדי לעצמי ..

להצליח בלימודים .. להתנדב במדא .. להתאהב .

זה דברים שאולי גדולים עליי .

ולעזאזל מזו האופטימיות הזו .

אולי היא קרחון ? ויש הרבה פסימיות מתחת ?

נחזיק אצבעות שלא .

ושאני אהנה מהאושר שלי , ושזקנים רוסיים תמיד יתנו לי לעקוף אותם בסופר.

ואני שונאת קלסרים , ושמורים קולטים שיש לי מסטיק בפה 

וספורטאים חסרי מוח .

וחתיכים במרחק שנות אור .

זה אולי רק 3 ימים אבל מרגיש כמו חודש . ככה זה בתיכון או רק אני ?

והדבר היחיד שגורם לי לשבת מקדימה במתמטיקה הוא המורה ? 

אני נוראית . 

הלוואי שהייתי כוסית , לגמריי . כמו כל השרמוטות שמגיעות עם מכנס שיותר קצר

מהתחת שלהן . והן מסובבות ראשים .

אני רוצה לסובב ראשים , אני רוצה להיות זו שהספורטאי חסר המוח יגיד עלייה את מה שהוא

אמר על ההיא .

אני לא רוצה להיות בלתי נראית ...