מחשבות.

אני לא אשקר לכם ואגיד שהכל מושלם ,

אבל אני מתחילה לאהוב את עצמי .

ואת העולם . אני מתחילה לשנוא פחות .

פחות טינה .

היום לא ביקשתי מהמכנסיים שיעלו עליי .

היום לא בכיתי לבד בתא מדידה שהייתי צריכה מידה גדולה יותר.

טוב לי עם הלבד שלי [ טוב רק לפעמיים ]

אני מרחמת על בנות שסופרות את הכמעט פעמיים שהם התנשקו השנה.

ויש לי עוד דרך ארוכה , ואני מועדת לפעמיים אבל אני איהיה בסדר .

כי אני אמרתי שיהיה בסדר .

התבגרתי השנה , למען האמת בקיץ . כנראה הישיבה בבית הייתה מין גולם

שעכשיו יוצא מימני פרפר .

לשנוא זה כמו תיק עם אבנים , ולשנוא את עצמך זה תיק עם סלע בתוכו .

תמיד יוריד אותך למטה . ותאמינו לי שלקח לי הרבה זמן לכתוב את זה

ואפילו להאמין בזה . יש לי ולחברות שלי משפט שתמיד היינו אומרות במצבים רעים

זה היה מן משפט קבוע , האמת לא משפט שתי מילים " יהיה טוב " . 

ולפעמיים שנאתי אותו , ולפעמיים הוא כל מה שהיה לי .

ועכשיו טוב ולפי מה שכתוב בהורסקופ אז יהיה מצויין [ כן כן תצחקו ]

אני עדיין לא שלמה לגביי הצורה החיצונית שלי , אבל את זה אפשר לפתור.

הייתי צריכה להשלים רק עם עצמי מבפנים . הרבה פעמיים אמרתי שאני אדם רע

כי קל יותר להיות אדם רע מאשר מטוב , כי שאתה טוב תמיד מצפים ממך להיות טוב.

אבל אני אדם טוב .

ואני כותבת את הפוסט הזה ומחייכת [ מה שלא נהוג בפוסטים שלי ] ואני באמת גאה בעצמי

שהפכתי לפרפר , ואולי בקרוב 

אני אצליח 

לעוף