מחשבות.

היום סיימתי את הספר השלישי בטרילוגיה ה...מיוחדת הזו. (לפרוטקול קראתי את השניים האחרים לפני שנתיים ואת השלישי עכשיו)

הסרט רע , רע יותר מהספרים . אבל הספר השלישי היה עוד סביל , אני בהחלט שמחה שקראתי אותו בגיל הזה ולא לפני שנתיים

כי דברים שגרמו לי רק להסמיק עכשיו היו גורמים לי להאדמת פנים רצינית לפני שנתיים.

אבל בכל אופן לא באמת רציתי לדבר על הסדרה הזו . פשוט גם אני מרגישה שיש בי חמישים גוונים 

או בעצם קצת פחות . בכולנו יש , אבל אצלי הם כלכך אפורים לפעמים . 

אני מרגישה שאני מאבדת את זה לפעמים , כמו חולת נפש או ילדה או חיה ... דוגמאות מוזרות להמחשה

אבל ככה זה אני מרגישה שאני פשוט נורא .. לא יציבה , למרות שאני הכי יציבה .

אני שונאת שאנשים אומרים לי (לא ישירות .. רומזים ) שאני תלותית , ונזקקת . וזה כלכך לא נכון .

אני שונאת אנשים , הם מתסכלים אותי , אני רוצה לדבר עם הפסיכולוגית שלי אבל אין לי פגישה השבוע .

"אני מבינה שאת מתנהגת ככה בגלל שאת בדיכאון" - מישהי שאמורה להיות חברה טובה , 

ההתנהגות שלי הייתה כנראה .. לא מספיק כיפית ושמחה בשבילה , וזה פשוט ברגע אחד המשפט הזה

פילח אותי , העולם עצר לרגע , היא עומדת פה מלפני ושופטת אותי , מרגישה נעלה מלפניי , בגלל שאת בדיכאון

אני לא אשקר , אני סובלת מדיכאונות . אבל עכשיו לא , אני באמת שלא , והינה היא משתמשת בפצע הכי חשוף

שלי , אפילו יותר מהמשקל , ומנפנפת בו כאילו היה סתמי ומינמלי .

ואז הגיע היום , היום שבו אף אחד לא יכל להיפגש איתי ועשיתי מרתון סדרות וחלמתי חלומות מיניים על אנשים לא רצוים.

אני שונאת שמגיע החלק הזה , שאני פשוט מלאה יותר מדי בהורמונים בכדי לחשוב בצלילות , לפחות אני תמיד עוצרת את עצמי

בזמן . נעה בין השפלה להצלה , בין אסמאס לנשימה עמוקה .אחת הסיבות שאני לעולם לא משתכרת היא שאני מפחדת לאבד שליטה

ולהגיע להשפלה ולחרטה .

היום ממש אהבתי את הגוף שלי , ורציתי שעוד מישהו יהיה איתי ויאהב אותו גם . אבל .

הסרט גמר שלי מתקדם יפה מאוד , ואני חייבת להרגיע עם המשיכה שלי למורה , זה כבר טיפשי מדי עבורי .

חופשת פורים באה לי כלכך בטוב , שזה כמעט רע .