מחשבות.

זה די שחצני להגיד את זה אבל אני בנאדם חכם .

אני פשוט לא מצליחה להוציא את זה החוצה .

אני לא מצליחה להקשיב בשיעורים .

ולא להתאמן למבחנים .

וזה חרא.

הקשבתי בהיסטוריה והתאמנתי [ זה היה קשה וואו ] וגם אז קיבלתי 57 על ניסוח.

זה מייאש , אני מיואשת כבר . איך אני אתקבל לתיכון עם החרא הזה .

לא מספיק מורות גורמות לי להאמין שאני אפס גם אני מתחילה להאמין בזה . אני כן חכמה פשוט עצלנית מפגרת שלא מצליחה בכלום .

אכזבתי את עצמי יותר מדי פעמיים .

ונמאס לי אני מרגישה כלכך אפס .

הולכים

נוטשים

רצים

בורחים

עוזבים

אותי

היום אנחנו חודשיים ביחד . אנחנו הרבה יותר אבל הייתה פרידה באמצע .

לא משנה , חודשיים .

הוא לא זכר

הוא אמר : מזל טוב לנו .

דחוף את זה לתחת שלך , מעכשיו אני איהיה הכי קרה אליו נמאס לי לצאת הקרצייה נמאס לי לאהוב יותר נמאס לי טוב .

הואפאקינג גורם לי לחשוב מה היה עם הייתי עם מישהו אחר 

ואני אוהבת אותו , זה מציק . 

נמאס לי להיות הקרצייה שפשוט זועקת .

לכל הבנות יש רומנטיקה , הייתה לי יותר רומנטיקה כשלא היה לי חבר =,=

אני ממש אוהבת אותו אבל פאק , נכון טלפון זה לא כיף אבל קשה לנו להיפגש אז מה אנחנו יכולים לעשות חכם .

למה לכולם יש קשתות בתחת ואני מתעצבנת .

למה .

!@#$%^!@#$%^

כל שנה אני שוקעת בדיכאון זמני ופנימי וקטן ביומולדת . כי בסה''כ פשוט אכלתי וקצת אנשים באו ופשוט בהיתי במחשב בתקווה שאנשים חשובים יכתבו לי על הקיר או בטלפון .

זה הרגיש כמו יום רגיל לגמריי ... אפילו משעמם למדי .

טחנתי כמו בהמה [ זה יומולדת נו ... ]

אתמול הייתה לי מסיבת הפתעה שידעתי חודשיים מראש עם החבר וכל מיני אנשים , היה מדהים אבל ... מכירים את החברה הזו שיש לה ציצי גדול [ לא שלי אין אבל ... אני מעדיפה לשמור אותו בתוך החולצה ] והיא צוחקת ומתחברת ואת פשוט ... לא שייכת בתוך היומולדת שלי . זה הטבע שלי להרוס דברים כיייפים אבל באיזשהו שלב פשוט ישבתי לבדי .

אני תמיד איהיה הילדה השקטה התומכת מהצד . לעולם לא באמצע תמיד בצד .

עוד  5 שעות לסיום היומולדת .

כן אה .

  כי הוא כלכך נכתב עליי