מחשבות.

כל שנה אני שוקעת בדיכאון זמני ופנימי וקטן ביומולדת . כי בסה''כ פשוט אכלתי וקצת אנשים באו ופשוט בהיתי במחשב בתקווה שאנשים חשובים יכתבו לי על הקיר או בטלפון .

זה הרגיש כמו יום רגיל לגמריי ... אפילו משעמם למדי .

טחנתי כמו בהמה [ זה יומולדת נו ... ]

אתמול הייתה לי מסיבת הפתעה שידעתי חודשיים מראש עם החבר וכל מיני אנשים , היה מדהים אבל ... מכירים את החברה הזו שיש לה ציצי גדול [ לא שלי אין אבל ... אני מעדיפה לשמור אותו בתוך החולצה ] והיא צוחקת ומתחברת ואת פשוט ... לא שייכת בתוך היומולדת שלי . זה הטבע שלי להרוס דברים כיייפים אבל באיזשהו שלב פשוט ישבתי לבדי .

אני תמיד איהיה הילדה השקטה התומכת מהצד . לעולם לא באמצע תמיד בצד .

עוד  5 שעות לסיום היומולדת .

כן אה .

  כי הוא כלכך נכתב עליי

מהכותרת השנונה ומלאת המילים הגבוהות של הפוסט אתם יכולים להבין שרצתי בגשם .

אז זו לא הפעם הראשונה שלי אבל למי אכפת זה מעורר בכל פעם .

- לאחר שחברי החליט שללמוד למבחן בערבית עדיף לו מלפגוש אותי -

קבעתי עם חברה להליכה אז התחלנו ללכת והיו ברקים ורעמים וטיפות וזה היה רגיל כי בזמן האחרון יש טיפטוף והוא נפסק אחרי שנייה . אז זהו שהתחיל מבול הכבישים נראו כמו נהרות ונחלים והיינו מוצפות עד לעצמות , הגשם התחזק והיינו חייבות למצוא מקום מחסה אז רצנו [ שחינו ] עד שהגענו לאיזה בניין בו הסתתרנו .

אחר כך אמא שלי באה לאסוף אותנו והיא די כעסה . אבל זה עבר לה .

ואז הלכתי לסבא וסבתא [ סבתא שלי פולניה , משמע כל הבגדים מהר לכביסה נתנה לי בגדים שלה והכינה לי תה כמו סבתא אמיתית ] הרבה זמן לא הייתי אצל סבא וסבתא וזה היה כלכך משמח כי מאוד התגעגעתי אליהם ואל הבית. אני וסבא דיברנו וגם זימזמנו שירים ואחר כך הם הכריחו אותי לרקוד לצלילי מוזיקה איטלקית [ או יוונית או צרפתית , אל תשאלו אותי אני מקבלת 0 בצרפתית ] . אני ממש אוהבת אותם .

קיצר , יש גשם ? רוצו בו ? שונאים לרוץ כמוני ? תלכווווווווווו פשוט תהיו שם בגשם זו החוויה הכי מדהימה ומעוררת שיש . אני מבטיחה לכם .

וואו , יום מקסים .