מחשבות.

שכבתי במיטה שלי , מביטה בתמונה החדשה שקניתי לא מזמן .

מרלין מונרו האגדה , אחריי בהייה ממושכת בתמונה היא נראת כלכך אומללה.

סקסית היא כן אין אדם שיכול להגיד שלא .

אבל העיניים שלה משדרות משהו אחר , עצב , אומללות .

היא האלילה שלי , היא הייתה אישה חזקה מאוד .

בכל מקרה זה לא הפואנטה שלי בפוסט הזה אם קיימת פואנטה .

היום היה נמאס לי להעמיד פנים שאני מאושרת .

אבל אז שמו לב והייתי צריכה לחזור להיות מאושרת .

זה כאילו יש לי אלטר אגו המטומטמת שמחה כל הזמן ואוהבת חדי קרן

ואני , אדם ממורמר פגיע ובכיין .

היום חברה שאלה אותי מה איתו .. מה שלומו .

אמרתי לה שלא דיברנו מאז .

ומסתבר שאין הבדלים גדולים איתו או בלעדיו .

הבחור היחיד שהיה מעוניין בי אחרי הפרידה מסתבר שהוא 

מעוניין בכל העולם .

אני לא יכולה להכחיש שאני מרגישה בודדה ובלתי נאהבת

אבל היי מה שונה מהרגיל .

אולי כדי שאני אפסיק לכתוב כואב לי הראש .

אין כסף  אין כלום . נדה . ואת ה10 שקל האחרונים שהתחננתי לקבל אני מוציאה על בלונים 

לילדה שגם אין לי כסף לקנות לה כלום אז אני פשוט אמציא תירוץ ואגיד שהיא תקבל אותה

אחר כך .

הקטע רע , שיש לך חברים עשירים [ + כאלה שוואנבי עשירים ] ואתה המ , מהצד הרע

של מעמד הביינים . זה לא כיף .

יש לי חברה שכל פעם שאנחנו באים אליה היא מתחילה בשואו טיים להציג את הפלזמה הלבנה

את המיטה את החדר שירותים , שוב ושוב ותאמינו לי שזו לא פעם ראשונה שאני שם .

די ראבק הבנו יש לך חדר מדהים , תנוווווווווווווווחי . נ.ב הבית הוא בכלל של סבתא שלה

ומצד שני חברה מאוד טובה שלי שהיא לגמריי ... מבוססת , היא טוענת שהיא לא משוויצה

אבל בדרכים שלה היא משוויצה ביג טיים .

אין לי בית גדול הוא רק קומה אחת .

אין לי פלזמה בחדר .

וההורים שלי מרוויחים פחות מ20,000 ביחד, וזה  מה שאבא של החברה מרוויח ביום .

אני אוהבת את ההורים שלי ואת הבית שלי , אבל להיות חברה של כאלה זה קשה .

בתור תולעת ספרים ענקית ושמנמה אני לא יכולה להתעלם מזה שרוב הנוער של ימינו לא קורא .

יש מקרים יוצאי דופן של תולעות כמוני ואחרות אבל בכיתה של 30 ילדים הכי הרבה יש 5 .

תראו , בתור אחת שקראה ספרים של 500 עמודים ביומיים אני לא מצפה שאנשים יקראו את הספרים שאני קוראת.

אבל יהיה נחמד שפרחות לא יהיו בשוק מאנשים שקוראים ספר להנאתם .

אני קוראת מדע בדיוני , פטזיה , ולפעמיים חוטאת לי בספרים שאין בז'אנר .

אבל בסופו של יום , ספר הוא פתח לבריחה קלה מהמציאות לקפוץ לעולם אחר 

לראש של אנשים אחרים , לחיים אחרים [ שלפעמיים כוללים חתיכים על טבעיים ;)]

אגיד ואגזים , שספרים זה בערך כמו סמים ואלכוהול רק שהם לא פוגעים בך .

לפני שאתם מגלגלים עיניים ואומרים מה לעזאזל .

בשניהם מתנתקים מהמציאות ומוצאים רוגע .

טוב זה לא בדיוק הדוגמה הטובה ביותר או המדוייקת ביותר אבל בערך .

ולגביי הסטיגמות הנפלאות , לא אני לא חננה ולא כאפה נראלי :<

ולא יודעת למה קפץ עליי הנושא אבל אני רוצה להמליץ על שני ספרים נפלאים שבטח על 

אחד מהם שמעתם

ראשון והכנראה ידוע : כמה טוב להיות פרח קיר 

בהתחלה לא תבינו כלום .

לקראת האמצע תתרגלו .

בכל מהלך הספר תתאהבו .

תצחקו , תזילו דמעה , תהיו מופתעים .

ותכעסו שאין לו המשך .

נכון יש סרט , אבל אם אתם מספיק נבונים או בעלי סבלנות תקראו

ואז תראו את הסרט תאמינו לי לא תתחרטו .

והשני שסיימתי לקרוא ממש עכשיו :

מרתק , ללא ספק .

ספר מקסים הצצה לעולם מסתורי ובדיוני ביותר .

אני לא כותבת תקצירים כי אני מפחדת לחשוף יותר מדי או לא לתאר אותם מספיק טוב

והמתעניינים ידעו לחפש בגוגל .

בתור סופרת ועיתונאית לעתיד , קראו ספרים אולי גם את שלי בעתיד  :<

ואתה מכחיש אותו .

שאתה בוכה בלילה .

ומאושר בגלל זה .

שאתה חושב שהימים בהם היית רווק היו קלים יותר .

ואתה נאנח .

שאתה עצוב מדי בשביל להעמיד פנים שאתה שמח.

ואז שקולטים את זה אתה אומר שזה כלום ואתה עייף .

שאתה מרמר על חרא חיים .

ולאפחד לא אכפת .

שכל האנשים שהיו כל עולמך מתרחקים .

ואתה קורס לאט לאט .

שאפילו החבר\ה שלך לא מוצאים זמן להקדיש לך צומי .

ואתה שומע זוגות מאושרים 

שאין לך כוח להסביר למה אתה מרגיש חרא .

אבל זה לא אומר שאתה בסדר