עליתי במשקל , 7 קילו בכמה חודשים .
פאק .
זה לא שלא שמתי לב , כן שמתי לב אבל כזה מופיע במספרים . שיט .
זה לא עוד בלוג פרו אנה , ממש לא . אבל אני שונאת את עצמי .שונאת אותן .

זה בדיוק המעגל שאני חווה כל הזמן . שנאה עצמית , להבטיח לא לאכול , להישבר , לשנוא את עצמי.
ואז יש , את הבנות הרזות האלה שפשוט אוכלות המון וקוראת לעצמן שמנות והן חצי מימני . פאק .
אני משתגעת בחיי , כל ביקור אצל משפחה תרזי את חייבת להרזות כמה בת דודה שלך מקסימה
הבת דודה השנייה יכלה להיות דוגמנית ! כמה יפה היית אם היית רזה
אף אחד לא ירצה אותך ככה
את חייבת להרזות
תרזי
את חייבת
תרזי
חייבת .
אני מנסה , באמת . אני פשוט לא מצליחה .
אני שונאת את העולם הזה את החברה הזאת שגורמים לי להרגיש רע כלכך עם עצמי .
הרי אפילו אם הוא לא מודה בזה הוא היה מת שאני איהיה רזה , שתהיה לו חברה כוסית
לא שמנה . הוא לא יודה בזה או יגיד בקול רם אבל זה בטח עבר לו בראש
ועד שאני שוכחת שאני ה 'ילדה השמנה' תמיד יהיה ההוא שיגיד לי שאני שמנה , יעיר אותי ויזכיר לי
שאני שמנה כאילו לא ידעתי קודם .
אני אף פעם לא איהיה מהבנות הדקיקות והקטנות שתמיד מרימים אותם או שאין מקום הן יושבות על מישהו
אני מהאלה שיושבים עליהן , מהאלה שמעדיפות לעמוד . מהאלה שהחבר שלהן רוצה לעשות להן שק קמח
והן מסרבות ואז הוא אומר שזה בסדר כי הוא סחב מישהו ששקל 60 קילו וכל מה שעוצר את הדמעות
זה החיוך המזוייף שלך כי את ממזמן לא 60 קילו .
אני מתה להיות רזה , להיכנס לחנות וכל מה שאני אראה יהיה יפה עליי ויתאים לי .
אף פעם לא לבשתי ביקני , יש לי שורט אחד שאני לובשת אותו פעם במאה .
כמה שיכנועים ודמעות לקחו לי כדי ללבוש את הבגד ים הזה .
אני רוצה לחוש צלעות , אני רוצה רגליים דקיקות , אני רוצה שהכרס הענקית הזו תעלם .
