מחשבות רצות.אני שקטה רוב הזמן.
שומרת הכל לעצמי.ומתפוצצת בפנים,כאילו זה בסדר - למרות שהבטחתי לעצמי שזה לא יקרה יותר.
מצחיק שכשאני מבטיחה לאחרים,אני דבקה יותר במטרה מאשר כשאני מבטיחה לעצמי.לרוב אני דובקת בעקרונות שלי,אבל הפעם נתקעתי.
זה אחד המקרים בהם אני נתקעת במחשבות.כדי לייפות את כל העניין,אמרתי לעצמי שזה רק בגלל שאני יודעת שאני מסיימת סיפור וזורקת אותו לפח.
די.נגמרו לי הכוחות.
אני לא יודעת איך היה לי כוח לצאת עם בנים לפני כמה חודשים,ועוד לתת להם הזדמנויות גם אחרי שכבר ידעתי שאני לא מתחברת אליהם.
זו התחושה שנמאס לי - ההרגשה שאני מוותרת.והיא כואבת יותר מכל דבר - כי דווקא הוויתור גורם לסיפור להיות כיביכול כואב יותר.שזה דבילי,זה רק בגלל שהמצפון שלי לא נותן להזדמנויות שלא מתפתחות לשום מקום ללכת.הוא לא משחרר,וזה הכי מעצבן אצלי.
אני לא מוותרת,אני ממשיכה הלאה.
אני מונעת מעצמי את הבאות.
ויש שיגידו שאני פחדנית שלא מנסה.אז אני פחדנית,סבבה?
אני בן אדם.אני אנושית.גם אני מפחדת.ההבדל הוא שאני לא מפחדת להיפגע - אני פשוט יודעת שככל שאני אכנס לזה יותר,ככה יהיה לי יותר ויותר קשה לשחרר.זה מעגל שלא נגמר.לא אכפת לי לבכות שכואב לי,כי אני יודעת מה זה כאב תהומי ומוות פנימי.אני כבר איבדתי את עצמי על דברים גרועים יותר.
אבל אני מתקשה לשחרר.זה אחד החסרונות שלי.
אני צריכה ללמוד לשחרר יותר בקלות.
יש לי הרבה פאקים.אני אוהבת את עצמי כמו שאני,אבל הרבה פעמים אני מתאכזבת מעצמי.
זה בעיקר בגלל הפרפקציוניזם והשאפתנות.הם פוגעים בי,ולא רק דוחפים אותי קדימה.
כל כך הרבה פעמים שאלתי אותך מה אתה אוהב בי,ואף פעם לא יכולת לגבש תשובה.פעם,הייתי מרגישה פחות חשובה לך בגלל זה.היום,כשאני יודעת למה,ואתה יודע למה,זה משנה את הכל.
זה פשוט משהו שלא מבינים.
ואוו,רק בחורה כמוני יכולה לחטוף שוק מהעובדה שהגבר שרציתי עכשיו והאקס נולדו באותו תאריך בהפרש של שנה.
כוסעמק עם המזלות - ואני אפילו לא מאמינה בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anabelle Lee