Thoughts Of The Impossible

נמאס לי כשמזלזלים בי,חושבים שאני חומר זול כי אני חיילת.

נמאס לי מאנשים שחצנים ומגעילים.

נמאס לי שחושבים שאני לא רצינית.

יודעים מה?

אני לא כאן בשביל הבידור.אני כאן באמת.מתוך רצון אמיתי.

ומי שלא מבין את זה ולא יודע איך לאכול אותי,אז שילך לעזאזל כי אין לי כוח ללמד אנשים איך להתנהג לידי.

אני לא נושכת.אני בן אדם מאוד פתוח.

תזרקו אותי מהחלון,בבקשה.שמישהו יעיר אותי.

שמישהו יעיף לי סטירה.אחת מצלצלת,כמו שעון מעורר.

בבקשה תעירו אותי.

בבקשה.

אני כותבת וכותבת וכותבת...

ואני שרה המון.עכשיו פחות בגלל הגרון.

אבל עדיין.

אולי זה רק ההורמונים מהמחזור מדברים.אולי.

המוסיקה היא הבריחה הכי טובה...אבל חלומות עוד יותר.כל החלומות שלי עוסקים בעישון[בתרגום משפת החלומות: הוצאת קיטור,מתח].

נמאס לי מאנשים שחושבים שהם טובים ממני.נמאס לי מאנשים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם וזה נופל עליי.

נמאס לי מהכל.אני מרגישה כמו מתבגרת טיפשה שמחר תסתכל על הפוסט הזה ותצחק,אבל כואב לי.

כואב לי.

בבקשה תבוא,בוא כבר מהבסיס הזה שלך.כולה ירושלים,לא?

לא משהו רציני.תחזור כבר.אני לא רוצה להרגיש ככה.זה הורג אותי.

אולי כל זה זו טעות רצינית...?