Thoughts Of The Impossible

האופק מתבהר.

הכל מתחיל להיות ברור יותר.

וזה טוב.זה עושה לי טוב.

ברור שהמחשבות רצות להן,אבל אני משתדלת לא להתייחס.רק לפתח מהן סיפורים יפים ושירים,שאולי חלקם יישארו במגירה.

וכמובן,כמו שידעתי - מתחיל להיות טוב יותר.

אבל רק בצד אחד.כי בצד האחר...שום דבר לא השתנה עדיין.

הדבר היחיד שמעודד אותי לגביו זה שהשבוע עובר כ''כ מהר,שאני לא שמה לב שעוד מעט סופ''ש והוא ייצא מהבסיס.

הציפייה הזאת הורגת.היא הרגה אותי פעם.

אבל לא עוד .

לא כל עוד אני כאן לשמור על עצמי.

לא שזה יהיה קל,כן?

אבל אם לא אני,אז אף אחד לא יעשה את זה.