קחו את המכחול וצבעו אותו בצבעים.איזה צבעים שבא לכם,רק תבחרו.
העולם דרך העיניים שלכם נראה בדרך מסוימת.הוא לא יהיה דומה לעולם שאחר יצייר.
שלכם אולי יהיה באפור וסגול,ושל השני יהיה בשלל צבעים.זה לא אומר דבר רע.זה אומר מי אתם כבני אדם,ואתם ייחודיים.
אם אצטרך לצייר איך העולם נראה דרך העיניים שלי,הוא ייראה קצת חלומי מידי וצבוע ביותר מידי צבעים.
אבל יש לי קטע כזה משוגע/מוזר/ איך שתרצו לקרוא לזה,ולמען האמת אני לא אוהבת לדבר על עצמי...אבל שמתי לב לזה.
בחור אחד אמר שאני נראית בשליטה.זה הדבר שהכי הצחיק אותי.מי שמכיר אותי ביום יום יודע שאני שונה מיום ליום,ויכול להיות שאפילו אשתנה כל כמה שעות.מה זאת אומרת "שונה"?
אני לא מתנהגת אותו הדבר.יום אחד אני למעלה,יום אחד אני למטה,יום אחד אני יותר אנרגטית מהרגיל,בשני אני רצינית,בשלישי אני שמחה כל היום,ופתאום ברביעי אני במצב רוח מטורלל של לעשות שטויות וצחוקים,פתאום אני במצב רוח שטני,פתאום במצב רוח מלאכי,פתאום בא לי לפלרטט...
כל יום הוא משהו אחר,אפילו כל שעה כי דברים משתנים עם הזמן.אני מתהפכת מהר,ברגע אחד אני יכולה להיות הבן אדם הכי עצבני עלי אדמות ואחר כך הבן אדם הכי שמח וצוחק שיש.
ככה אני,אני נעה וזורמת עם הזמן והדברים שמסביבי ואני לא מנסה בכוח לגרום לעצמי לחייך או לצחוק.אני משתדלת להיות טבעית כי מניסיונותיי הקודמים,להיות מאולצת זה לא כיף ולא עוזר,אלא רק מדכא יותר.אז כולם יודעים מה עובר עליי [זה מה שהם חושבים] וכולם רואים אותי כל יום ולא תמיד תדע על איזה צד תנחת.
וכל האנשים ככה.אבל אצלי זה ממש קיצוני.
וכשאותו בחור אמר שאני בשליטה...באמת שצחקתי.
אני לא בשליטה.אני לא מנסה לשלוט על עצמי בצורה הזו.דרך החיים שלי משאירה אותי פתוחה לכל אופציה שתבוא.המטרות מאוד ברורות.
אבל אני לא רובוט ואני לא עושה דברים בכוח.זה מצחיק אותי בכלל הרעיון של "שליטה",כי אנחנו לא שולטים בשום דבר שקורה לנו.השליטה היחידה שיש לנו היא הדרך בה אנחנו רואים את העולם.זה הכיוון שאנחנו נותנים,הפוש הטבעי מאצלנו,מעצם הרצונות והמטרות שלנו.וזה דבר שונה לחלוטין.
אבל שליטה על התחושות והרגשות?
כמו שאני,ככה אני.אני יודעת להרגיע את עצמי ולהתאפק,אבל אני לא חוסמת וסוגרת את עצמי.
ופתאום קלטתי לרגע - אולי החוסר שליטה שלי,כל הבלאגן הזה שהולך סביבי,הוא דווקא השליטה שלי?
שזה רעיון נחמד,בתיאוריה.כי דווקא הבלאגן הזה שאני שרויה בו הוא המוצא היחיד שלי מכל מצב רוח מדכא.דווקא העובדה שאני יכולה להתהפך ברגע,זה יתרון ולא חסרון.האקס שלי היה לפעמים בוהה בי עם חיוך גדול בין השפתיים,ואם הייתי שואלת אותו:"מה?", הוא היה אומר שאני מצחיקה אותו - ויכולתי גם להיות עצבנית באותו הרגע.זה מצחיק,כי לפעמים הוא לא ידע להגיד מתי אני רצינית.והוא באמת אהב אותי,אבל אהבה שאי אפשר באמת לתאר במילים.ואף פעם לא הבנתי למה.וכשהייתי שואלת אותו,הוא לא היה יודע מה לומר,והיה אומר:"אני פשוט מאוהב בך".
ובאותם ימים [מי ישמע זה קרה לפני אלף שנה] שנאתי את החוסר שליטה הזה.ולא הבנתי מה הוא אוהב בבחורה כל כך הפכפכה.אבל לאט לאט הבנתי שזה עוד יתרון לאוסף.שזו מי שאני וככל שאני אקבל את זה יותר מהר,כך יהיה יותר טוב.ותצחקו - אבל כך היה.
דווקא מה שנראה כמו חוסר איזון אצלי,זה מה שגורם לי לצאת מהקופסה שלי ולראות דברים אחרת,זה עוזר לי למצוא את האיזון שלי.
אתם יודעים מה אומרים - מה שלאחד נראה כמו סדר מופתי,לאחר ייראה בלאגן תהומי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anabelle Lee
