לילה אור לכולם.
כן,ויתרתי על ה"טוב".אצלי הלילה מאיר חזק יותר מהיום.
אל תשאלו למה,ככה המוח עובד אצלי.עד השעות הקטנטנות והקטנוניות של הלילה.
אז בלי לבלבל לכם את השכל עם מילים כמו "קטניות",אני אקדים ואציין שטוב לי.
זה לא שמעולם לא הרגשתי אושר לפני כן,מן הסתם...פשוט טוב לי.למה? - ככה.
כי אני זו אני וטוב לי עם מי שאני ואיך שאני עם כל החוסר שלמות המשווע שבי והקריזות הקטנות שצצות בי.
ושוב שיגעתי לכם את השכל עם יותר מידי י' בסוף המילים.יותר מידי חיריק [אני צודקת בניקוד?].
לא משנה.
cut to the chase.אני מרגישה שכוחות נסתרים שתמיד קיימים בי מעט נחלשו לאחרונה מטלטולים בעל כורחי וטוב שלפעמים אני עוברת רענון כוחות קל.הייתי צריכה את זה כי המוח התחיל לאבד קצת שליטה.פחחחחח...מה חדש?
הלילות מאירים והימים נוצצים.מה אני אגיד לכם?
ממש הוליווד אצלי בעולם.[כן,זה היה ציני]
אז בלי יותר מיד גרשיים,הרשו לי לאחל לכם לילה אור.
כי זה הלילה הכי טוב שיכול להיות...גם אם הוא מתחיל מעט מאוחר.
וזה לא שהכאב שלי נעלם.הוא בא ועוקץ.אני פשוט מצליחה לדלג מעליו ולהרגיש אותו מבלי ליפול.זו התחלה טובה.
אני חושבת בעצם...שאין תקופות חסרות כאב.תמיד חסר לנו משהו בתחושה גם אם לא חסר לנו כלום.תמיד חייבים שיהיה משהו בפה או ביד.
סתם כדי להרגיש מלאים מבפנים ולהרגיש שיש עניין.אז כאב לא חסר.אני לא חסרה.נוכחותו של הדמיון ניכרת.
יופי,כולם נוכחים.צריך לדאוג שזה יקרה יותר,זה כל כך נדיר כאן.
עכשיו אפשר להתכרבל במיטה בנחת ולישון.
לילה אור לכווווווווולם.
אגב,יש ירח מלא היום.בטח זה אחד הדברים שהדליקו אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anabelle Lee