my life, and between
ALIENS. |
| 11/2012
יום שהתחיל טוב
יום שהתחיל טוב לא יכול להסתיים אותו דבר.
זה חוק,והוא ממש אוהב אותי כנראה.
דיברתי עם אלה.
חזרנו.
אני אוהב אותה יותר מאז נראלי..
היה ממש טוב בבצפר.
עבר ממש מהר למרות כל המקצועות הכי מעצבנים.
oh well.
ואז הגיעה שירי.
ומסתבר שעוד לא עבר לשנינו הדחף הזה לריב.
אז אחרי שהמשכנו לריב,
והיא הצליחה להגיד כמה דברים דיי מעליבים
(כשבדכ שום דבר לא יכול להעליב אותי)
ואז אמרנו ביי,והיא כתבה עוד משהו,
ושוב ביי,ואז אני כתבתי משהו.
זה לא נגמר.
ואז באה פלג.
הריי איך שירי תסתדר בלי שומרת הראש הראשית שלה?
חחחחח,זה היה ככ דפוק.
אינלי כוח ליום הזה.
בתזונה,את רוצה שאני אחתוך?בפעם הראשונה בזמן האחרון,את כבר לא שווה את זה(:
| |
היא צודקת.היא תמיד צודקת.
חתך, ועוד חתך.
הלהב נכנס לתוך העור.
טיפה אחת של דם יוצאת
נוזלת על היד
ואז נופלת
על הסדין
ומתפשטת
כאילו היא רוצה להגיע לכל המיטה.
הכאב הזה
הוא ממכר.
המרקם של העור והצלקות
זה ככ נעים..
והזיכרונות שמאחוריהם
שגורמים לי לרצות לעשות את זה שוב.
חברה של אלה כתבה לי היום
האפשרות שאלה שלחה אותה הוא בסביבות ה..כמה,80 אחוז?
משהו כזה.
לנסות להדחיק
למה?
אני לא אוהב אותה.
היא סתם
הייתה
ועברה.
היא סתם פגעה בי.
לא.
היא הרבה יותר מזה.
אני ושירי רבנו
בעיקר כי אני דפוק.
אני מפרש דברים לא נכון.
היא לא רוצה חבר עד גיל 15.
ואני רוצה אותה
לא משנה מתי.
אז ישלה בן דוד חמוד.
ולדבר עליו..הגיע ל"ילדים שלנו"...
"אני צריכה קודם להגיע לגיל 15.
ואז להתאהב בך.
ואז שנהיה ביחד.
ואז נתארס.
ואז שנתחתן.
ואז אחרי כמה זמן אני אכנס להריון.."
מי כמוני יכול לפרש את זה אחרת.
אני לקחתי את זה ככ ברצינות.
למה?? אין יותר ברור מזה שזה היה בצחוק!!
אחרי זה,כששלחתי לה את הצילום מסך של זה
עם הכיתוב "קצת..לקחתי את זה..ברצינות"
היא כתבה
"להתאהב בך..
תתחיל עם להתאהב בך.."
ושוב- המוח המעוות של שני has returned!
אני היחיד שהבנתי מזה שהיא כבר התאהבה?
כי היא לא.
והיא גם לא תתאהב.
אני שונא את עצמי.
ואת צורת החשיבה שלי.
אני כזה פתטי.
דיברתי עם לקסי.
והיא צדקה.היא אמרה שזה פתטי.
שכל הקטע של האהבה זה פתטי.
והיא צודקת.
כמו תמיד.
היא תמיד צודקת.
אני חיי על אהבה.
אני נושם אהבה.
ואם היא שם ככ הרבה...
אולי היא אף פעם לא הייתה אמיתית?
להתראות,יד חלקה...
| |
what is love
There's this girl.
This one girl, that i can talk about everything with her.
Everything, music and life and depression.
And i love that girl,
and that girl loves me.
I love her more than anything else in this world
more than my knife, and my cigarettes, and my alcohol.
And she's beautiful...
And she's funny...
And she basiclly amazing...
She stole my heart,
and she won't give it back.
And i don't give a fuck what they say, because i love her.
forever.
| |
מכתב התאבדות אופציונלי
אני מקווה שאני אשתמש בזה בעתיד.
העתיד הקרוב.
שבו אני אמות.
בצורה כלשהי.
ואז אני גם אגלה שצדקתי כל הזמן,
ובאמת אין אלוהים.
ואז אני אשכב לי שם
מתחת לאדמה
עם כל העצמות של האנשים שהכרתי
ועכשיו אני הולך להכיר שוב.
אז למה אני אעשה את זה בעצם?
בגלל שהחיים שלי הם בור גדול של ייאוש.
בגלל שעד שיש רגע אחד של שמחה,
רגע של עצב מכסה אותו.
במהירות, מהירות גדולה אפילו.
בגלל שהיד שלי יכולה להתכסות ברגע בחתכים
ולמה?
כי אני מטומטם. ובגלל זה אני אעשה את זה.
כי אני מתמודד עם החיים שלי כבר 15 שנה,
ודי כבר, נמאס לי מזה.
ולמה אני לא עושה את זה עכשיו בעצם?
כי יש ילדה.
ויש אצלי עוד שביב קטן של תקווה שהילדה הזאת תהיה שלי מתישהו.
ברור שאז אני מתעורר מהחלום, והיא אוהבת אותי ״בצורה אחרת״.
אבל הילדה הזאת, שאולי בפעם הראשונה בחיים שלי, גורמת לי להרגיש
שאני באמת חשוב למישהו.
ואני אוהב את הילדה הזאת.
כמו שאהבתי הרבה ילדות אחרות...
אבל הילדה הזאת? לילדה הזאת אני באמת חשוב.
ובשבילה אני נשאר חיי עכשיו.
רק בשבילה.
| |
הרגע הזה שהמצב רוח הרע נופל עלייך.
הוא קולט שאתה במצב רוח טוב,ומחליט ״לא.זה לא טוב.הוא צריך להיות עצוב״.
אין לי כוח לעולם.
אין לי כוח לאהבה.
אין לי כוח לאנשים שפעם היו החברים הכי טובים שלי ועכשיו הם פשוט לא יותר מ.. ייבוש הדדי.
אין לי כוח לחיות.
ביי.
| |
The god of the friend zone.
היה היה ילד.
והוא היה ממש דפוק
הוא היה מתאהב בכל דבר שזז.
אבל תמיד,פעם אחרי פעם,
הוא תמיד היה נשאר בפרינד זון.
תמיד.וגם כשלא,הוא היה עובר לשם אחרי שבוע.
שבוע,מקסימום.
ומאז,בכל פעם שהוא נכנס מחדש לפרינד זון
זה לא מרגיש שונה.
אף פעם.
והוא היה המאסטר של הפרינד זון.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
