לא כתבתי כאן הרבה זמן, בערך שבוע. אחרי הגראדים והפצצות השקט שב לעיר החופית שלי.
לא הייתי בבית כי אין לי ממ"ד אז עברתי לסבת ואימא עם אחותי נסעו לחברה.
בתקופה הזאת ראיתי עד כמה יש לנו ממשלה חלשה יחסית. אני לא בעד כל הנזק שנגרם
אבל לא הייתי משאירה תקווה. יש ערים שסובלות כבר 12 שנה מהפגזות והלב נקרע. לא מגיע
להם כזה עונש ובטח שאני לא מאחלת את זה לאף אחד. היום הייתי אמורה לחזור ללימודים אבל
קיבלתי חום אז נשארתי בבית. הגשם יורד והברקים חוגגים יחד עם הפגזות של רעם. כמו שחברה שלי
אמרה "הסתיימו הפגזות של עזה התחילו הפיצוצים של השמיים". אפשר ממש לתאר שהשמיים בוכים
על כל האבדות שאיבדנו כאן והטבע כועס על ההחלטות המהירות שלנו.
בואו פשוט נתאחד ונגיד את האמת: די לטרור.

אני מאחלת לכולנו שבוע אוורירי ושקט והכי חשוב
מלא במחשבות על מה שנעשה מחר :)