Some ways to say...

אני גרה בצפון והאמת היא שאני דואגת... עוד כמה ימים ויש מצב זה כבר אצלינו.

אינלכם מושג (או אולי יש לכם) איזה פחד זה, לשבת ליד הטלפון ופשוט לקוות שלא יתקשרו מהמילואים לקרוא לאחותכם.

חוויתי את מלחמת הלבנון השנייה. אבל הייתי די קטנה, ולא באמת הבנתי מה קורה... אני נהנתי כשהייתי קטנה, לרוץ עם אחותי הגדולה למטה לממ"ד ובין האזעקות לרוץ למעלה ולהביא דברים כיפיים לעשות. לא הבנתי למה אחותי הייתה יושבת מול הרדיו ומקשיבה, למה היא לא רוצה לשחק איתי ולעזור לי לצבוע את הציור של פטריק.

עכשיו אני מבינה. 

אני לא רוצה לעבור מלחמה שוב. והפעם כשאני בוגרת. ודואגת.

אני לא רוצה להמשיך עם ה'ריבים' האלה.

אני לא רוצה שעוד חיים של אנשים ילקחו.

אני רק רוצה להרגיש בטוחה.

אני רוצה לחיות בשקט.

אני רוצה שכל אנשי הדרום, ועכשיו גם המרכז, יחזרו הבייתה עם משפחה מלאה.

אני לא רוצה שעוד מישהו ימות.