לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"האושר קיים תמיד, הוא רק נשכח, הוא רק מוסתר. יום אחד אפקח את העיניים ואמצא אותו. יום אחד אזכר בעננים." ברוכים הבאים אל ממלכת השמיים הנצחיים. או במילים אחרות: ברוכים הבאים לנשמתי.

Avatarכינוי: 

בת: 29

Google:  LovableMuffin





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

אני שוב כאן


ואני לא באמת יודעת למה אני כותבת כאן...

 

הבלוג הזה התחיל בתור פלטפורמה לכתיבת הסיפורים שלי, אבל אני מניחה שאני זורקת כאן משהו לאוויר ומנסה ללמד אותו לעוף. רק לנסות. הרי הוא יכול ליפול, כמובן, אבל אז זה אומר ששום דבר לא השתנה.

 

אז מה אני עושה כאן? שאלה טובה. פשוט לכתוב משהו. איפהשהו.

 

זה כאילו ניסיתי הכל.

ואני כבר לא ילדה קטנה, אני ממש יכולה לדבר על זה עם האנשים שקרובים אלי והם יודעים הכל ועוזרים לי.

ועדיין, יש כמה מילים שאני לא מצליחה להגיד לאף אחד כי אף אחד לא יבין. אז הנה, זכיתם, קוראים אנונימיים שנחתו לבלוג הזה לפתע (היי לכם). אתם הולכים לשמוע את מה שאף אחד לא יבין (בהנחה שגם אתם לא תבינו).

 

אני פשוט תוהה מתי אני אהיה מאושרת.

באמת שניסיתי הכל.

אמרתי לעצמי - אם אני לא מאושרת עכשיו, אז אני אשנה את החיים שלי.

ואיך עשיתי את זה? ויתרתי על הדבר היחיד שאיכשהו גרם לי אושר. 

אבל הגורמים שגרמו לי סבל לא נעלמו.

רק חלקם, אולי.

והכי גרוע זה שאני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות.

 

סבבה, אז אני חיה ונושמת, משתדלת לא לחזור לנקודת ההתחלה לפני 3 שנים.

אבל למה זה כל כך כואב?

והאם אני אי פעם אהיה מאושרת?

זה כאילו שום דבר לא השתפר ולא יכול להשתפר.

ולא, אני לא הולכת לאבד את כל מה שאני כי זה לא יעזור. להשתנות ולהיות כמו שאחרים רוצים שאני אהיה...

אני במילא כמו שהם רוצים שאני אהיה, אבל לא במלוא מובן המילא. כי יש לי עוד רצונות משלי שאני שומרת לעצמי.

 

יופי, עלמת מאפין, זכית בסיפור הטרגדיה שתמיד חלמת עליו. רומיאו ויוליה.

עכשיו זה החלק שבו את שותה את הרעל.

אבל לא, את לא עושה את זה, כי את הגיונית.

 

ושוב, המחשבה הזאת. אוח. הלוואי שפשוט יפול עלי פסנתר מהשמיים.
אני באמת תוהה מה נפלא כל כך בחיים האלה... 

נכתב על ידי , 23/10/2014 00:29   בקטגוריות דיבורים מלב אל לב ושאר ירקות, שחרור קיטור, פסימי, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





359
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMsLovableMuffin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MsLovableMuffin ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)