אפריל || סיפורים בהמשכים .

פרק 5 - ״איש מסיכות״ .

נקישה על דלת הכניסה. מלינדה מצמצה בכבדות. היא שפשפה את פניה מעלה ומטה, מנסה להעיר את גופה.

היא כמעט חזרה להרדם, שוב. מלמלה דבר מה לעצמה בלחש ועצמה את עיניה עוד פעם.

עוד נקישה. הפעם יותר חזקה, כאילו האדם שבצד השני של הדלת חסר סבלנות.

"אני באה, אני באה!" קראה מלינדה.

היא רצה אל עבר הראי שהוצב בתחילת המסדרון הריק שבביתה. שיערות מרדניות התפזרו על מצחה. היא אספה אותן לאחור. את בגדיה כבר לא היה זמן להחליף. נקישה נוספת.

מלינדה ניגשה אל הדלת ופתחה אותה בעוצמה.

"אה, זה אתה," אמרה מלינדה בלגלוג והותירה לשיערות שחזרו לצנוח על מצחה להישאר שם.

"פיו!" אמר כריסטופר שנכנס פנימה וסגר את הדלת בעודו מנופף בכף ידו אל מול אפו כדי לסמן גועל. "לא שמעת על סוכריית מנטה? פטנט נהדר, ללא סוכר."

"מצחיק."

"טוב, אני צריך את התוכנית הפעולה שלך להיום בערב. אני צריך עותק שלה, עותק מדוייק ביותר, לכן האפשרות העדיפה כרגע היא לצלם את השרטוטים. קיבלת הוראות מיוחדות כלשהן מג'ף?" הרצין כריסטופר.

"רק ההוראות הרגילות שהוא נותן לי בכל משימה. אתה לא תבין," מחתה מלינדה בתנועת-יד את דבריו של כריסטופר. "ובנוגע לשרטוטים, צילמתי אותם כבר אתמול."

"יפה, יפה," ענה כריסטופר והנהן בראשו למראה שתי המפות הזהות שבידיו. "היכולות שלך אולי בכל זאת יכולות להצליח להרשים אותי, ביום מן הימים," חייך חיוך מאולץ והגיש למלינדה אחת מן המפות שהחזיק. היא גלגלה את עינייה וחטפה את המפה מידיו של כריסטופר בזעף.

"עכשיו, תתלבשי. אני אחכה לך כאן. אחר כך עלינו ללכת לפגוש כמה אנשים משלי."

"אבל -"

"אל תדאגי, יש לי כבוד אל נשים. לא משנה עד כמה ממורמרות ואינפנטיליות הן. עכשיו לכי, ותעשי את זה מהר," הורה כריסטופר ומלינדה סיננה קללות כל הדרך אל חדרה הזעיר.

* * *

"את מי נפגוש?" שאלה מלינדה בעודה נועלת את דלת ביתה.

"את לא סתם תפגשי אנשים, מלינדה. את הולכת לשוחח עם הסוכנים שייתלוו אלינו למבצע, שלושת הסוכנים המצטיינים שביקש ג'ף. יותר נכון, הם ישוחחו איתך. או... ייבדקו אותך, את בוחרת את המונח בו את רוצה להשתמש. זה הולך לקחת זמן. הם שיפוטיים, מערערים על דברים קטנוניים, וייתכן ותמצאי את עצמך בבדיקת גוף מקיפה ובסיסית להחריד."

"כריסטופר!"

"מה? אני לא יכול לעשות כלום, הם וותיקים ממני בסוכנות, זה לא הולך ככה. אצלינו זה עניין של כבוד לוותיקים."

"ואצלי זה עניין של כבוד עצמי!"

"אז תוותרי על הכבוד העצמי המטומטם שלך למטרה משותפת!!!" צעק כריסטופר. "חשבתי שאנחנו עובדים ביחד! תפסיקי לעשות עניין מכל שטות!"

"אם ככה עובדים אצלך -"

"אם ככה עובדים אצלי..!" צעק. הוא הביט בעינייה בעויינות ובזעם. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שכריסטופר הראה לה את עיניו שמלינדה הסתכלה היישר אליהם, לא חוסכת במבטי כעס גם היא.

הוא נרגע, ניענע בראשו בניסיון לשכוח את מה שקרה הרגע והלך בקצב מהיר יותר כדי להשכיח את מלינדה שעוד מאחוריו.

היא לא ניסתה לצמצם את הפער. התמקדה אך ורק בקצב האישי שלה. מה קורה לו? תהתה.

"אם ככה עובדים אצלך, אני לא רוצה לעבוד איתך, חתיכת דביל," לחשה לעצמה חרישית. "איפה הכבוד שלך לנשים עכשיו?" שאלה בלגלוג.

"תעצרי. הגענו," אמר כריסטופר והביט בבית פרטי שניצב לפניו. "אחרייך!" זירז אותה.

היא נקשה על דלת הבית. היא נרתעה מעט כשראתה עין שנדבקת לחריץ הדלת.

"מי זה?" שאל קול אישה, צווחני מעט.

"קרטר, כריסטופר. 26 ל-7. בדיקה מקיפה?" ענה במהירות.

"לא. כנס," ענה הקול מבעד לדלת קצרות והדלת נפתחה בזריזות.

כריסטופר נכנס במהירות. מלינדה עמדה להיכנס גם כן, אבל הדלת עמדה להיסגר על פניה. היא עצרה את הדלת ברגלה.

"יש לנו אורחת עם אינסטינקטים מהירים!" אמרה האישה ומלינדה חייכה חיוך מאולץ ומתגרה. ידה הצתרפה לרגלה בכדי להחזיק את הדלת.

"קרטר? קצת עזרה?" חייכה האישה, כריסטופר החזיר חיוך בעודו מהנהן. כעס בלתי מוסבר שרף את מלינדה מבפנים.

"היא איתי, שרה, זה בסדר," תפח על כתפה של האישה ששמה זוהה כשרה, והיא הותירה למלינדה להיכנס והתרחקה אל עבר ספה רכה שהוצבה בפינת הסלון הרחב.

"היא, כריס? באמת?" שאלה בלגלוג כאשר התיישבה ליד כריסטופר על הספה, ומיד לאחר מכן סקרה את גופה של מלינדה מרגליה ועד לקודקוד ראשה, ולבסוף הראתה מבט מוזר בהרמת גבה.

"באתי לדבר. על התוכנית. אני לא מכירה אתכם ואת מיומנויות הריגול שלכם, אבל בתוכנית הזאת תצתרכו להפעיל את מלוא הרצינות. לשים את רצונותיכם האישיים בצד, ולעבוד על המשימה בדיוק על פי התוכניות. מובן?" דיברה מלינדה בטון פיקודי שהשתמשה בו רק לעיתים רחוקות לפניי כריסטופר.

"רק רגע -" אמר אחד היושבים מלפנייה שהביט במפה בריכוז.

"השאלות - בסוף."

מלינדה הביטה אל עבר כריסטופר. גרונה חנוק בדמעות לא מוסברות, מבטה מאוכזב וכועס. בטנה מתהפכת מסיבה לא ברורה וליבה מנתר גם הוא. כריסטופר נראה רגוע, לעומתה. הוא ישב בנוחות ופרש את ידיו לצדדים בשלווה. אבל משהו בו הראה לה שזוהי רק מעטפת שהוא עוטה. משהו בו אכן נראה שבור, כמו שתיאר את עצמו. אולי גם הוא בעצם רק איש מסיכות.

הפעם ניסיתי משהו שונה, לא תמונה בסוף הפרק - אלא שיר.

זה שיר מקסים של אליסיה קייס שממש ממש מתאים כדי לתאר את מלינדה -

הרגשות שלה, התיאור שלה... בקיצור, היא.

ממליצה בחום לצפות! השיר עצמו (והקליפ) ממש יפים!♥

 אוו... השיר הזה כל כך מלינדה :"(

עצוב כ"כ... אבל מלינדה אכן בודדה.