אפריל || סיפורים בהמשכים .

פרק 6 - ״מבצע דרך תחתית״.

" 'קשה לאדם שמאמין שייכשל, להצליח,' היה אומר אבי. 'אבל האדם המצליח במוחו, יביא להצלחה גדולה גם בחייו הממשיים. המאמין הוא המצליח,' לימד אותי. את המשפט הזה כתב לי אבי לפניי ש... נפטר. אני יודעת שהוא אומר אמת. אני סומכת עליו. אבל זמנים חלפו מאז עתו. אני מקווה שדבריו מתאימים גם לעכשיו," אמרה מלינדה ונאנחה. "נכון לעכשיו, כולם לחוצים. מילות אבי הן היחידות שיוכלו לסייע לי במבצע הזה. אנחנו נמצאים בתחילת הדרך, מתכוננים. רק שניים מתוך שלושת הסוכנים הנוספים הגיעו בינתיים. מעולם לא היה קיים בינינו מתח כה גדול בעבר. אני רוצה להתחיל ולסיים את המבצע הארור כמה שיותר מהר, ואני בטוחה שאני איני היחידה. אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא מה שבין רגע ההתחלה של המבצע ובין סיומו. בשביל זה משלמים לי. לפעמים אני חושבת שאני מטומטמת על הדברים שאני עושה רק בשביל להתקיים..." אמרה מלינדה וכריסטופר גיכח אל תוך שפתיו הסגורות בחוזקה, באיפוק מלגלג - שלא לפרוץ בצחוק. מלינדה לחצה על כפתור אדום גדול. היא העיפה אליו מבט זועם ולחצה שנית על הכפתור. "ברגעים מתוחים כמו אלה אי-אפשר לחשוב על התשלום, גם לא על החיים שאתה עלול לאבד בגלל מעידות קטנות. אתה רק יכול וחייב להתרכז במבצע וזהו. הו, הנה הסוכנת השלישית והאחרונה. זהו לבינתיים. מלינדה וויליאמס, מבצע דרך תחתית," סיימה מלינדה את ההקלטה ולחצה על כפתור שחור על המכשיר הגדול והכסוף.

מלינדה הביטה בשרה מתחבקת עם כריסטופר וממלמלת מספר מילים על האיחור. היא השפילה את מבטה. אסור לה להרגיש עצובה, מושפלת. אז למה היא מרגישה ככה? ובגלל כריסטופר שמשפיל אותה ומכעיס אותה? לא. היא לא תרשה לזה להמשיך.

"למה איחרת?" שאלה מלינדה ישירות בשילוב ידיים ובמבט זועף.

"יש לי את הסיבות האישיות שלי," ענתה שרה בקול מתחכם.

"ובכן... מהן?" חקרה מלינדה.

"הן אישיות."

"תראי, אני שואלת בנימוס ובנועם. את יכולה לענות לי באותה דרך או שתמשיכי לענות בתשובות המתחכמות שלך. מתוקף אחראית המבצע, אני דורשת שתאמרי לי איפה היית. כל המבצע התעכב בגללך!"

"די, די, מלינדה. תפסיקי להיות כזאת נוקשה. שרה רק איחרה בכמה דקות, זה לא עניין גדול, ובטח לא כמו שאת התייחסת אליו - כאל משהו בלתי נסלח!" התערב כריסטופר.

"אל תתערב," סיננה מלינדה. "זה ביני לבינה."

"קרטר, אנחנו מוכנים להיכנס. שנתחיל?" אמר סוכן שחום עור שקטע את האווירה הקרבית שאפפה באוויר.

"חכה, מייקל. עוד רגע," ענה לסוכן וסימן בידו לחכות, אך מבטו עדיין הופנה למלינדה. "בואי, שרה," פנה כעת לשרה שהביטה על מלינדה במבט של 'אני אפקח עלייך עין.'

"את - לכי," הורתה מלינדה ושרה נעצה בה מבט מעמיק ועויין להחריד. "כריסטופר - איתך אני צריכה לשוחח."

"אין לנו על מה לשוחח, מלינדה," אמר כריסטופר.

מלינדה הזדעזעה מהפשטות שבה דיבר כריסטופר. אין לנו על מה לדבר? אולי על שהתייחסת אליי כאל חיה?! צרחה מלינדה בליבה.

"דווקא יש לנו, והרבה," סיננה מלינדה, מדגישה כל מילה. היא גררה את כריסטופר לפינה מרוחקת מכל השאר. היא הטיחה אותו בחוזקה בקיר בטון צבוע. חתיכות קליפת צבע לבן דקיקות נצמדו לגבו של כריסטופר מעוצמת המכה. "מבין? אני לא באמת שכחתי את מה שעשית לי, איך שהתייחסת אליי. אתה מבין עכשיו על מה אני רוצה לדבר?" דיברה מלינדה בזעם, אוחזת בחולצתו של כריסטופר בחוזקה, שראשו היה מורכן כל אותו הזמן.

"לדעתי יש לנו דבר אחר על מה לדבר, לא, מלינדה?" הרים כריסטופר את ראשו וחייך חיוך מסתורי וכועס בו-בזמן.

הוא אחז בידיה והצמיד אותה לאותו הקיר. הוא עשה הכל בעוצמה אדירה, אבל לא פגע במלינדה כלל. "את יכולה לומר עליי הרבה דברים," הוסיף בזמן שנאבק בידיה של מלינדה שמנסה להשתחרר מאחיזתו.

"עזוב אותי!" רטנה.

"אבל את לא יכולה לומר שאני לא שרמנטי," חייך חיוך כובש ומדהים.

בבת אחת, כריסטופר עזב את אחיזתו החזקה בידיה של מלינדה, כאילו בוחן אם תעזוב או תבחר להישאר. בבת אחת, הפסיקה מלינדה להאבק. שניהם ידעו מה עליהם לעשות באותו הרגע.

מלינדה, שהייתה צמודה לקיר, קימצה את אגרופה ומשכה את כריסטופר בחולצתו. שפתיהם של השניים נפגשו לנשיקה סוערת ומרגשת כאחד. כריסטופר אחז בפניה של מלינדה בעדינות מופלאה והיא כרכה את ידיה סביב ערפו.

כעבור כמה זמן מצאה מלינדה את עצמה מתנתקת מטעם שפתיו המתוקות הממכר של כריסטופר ובוהה בו במבט מופתע כאשר סומק אדום פזור לכל אורך לחייה. כריסטופר רק בלע רוק במבוכה והשפיל מבטו לנקודה בלתי מובנת לצידו.

"קרטר? איפה אתה, כריסטופר?" שאל הסוכן השלישי.

"אני אצא, תצאי כמה דקות אחריי,"הורה כריסטופר ומלינדה הנהנה. "ו... זה היה..." המשיך לרגע, התלבט אם לסיים את משפטו עד שלבסוף החליט ללכת אל הסוכן שקרא לו.

"זה היה מה? מה, לעזאזל?! טוב? רע?!" תהתה מלינדה. "מה זה היה, לעזאזל?" שאלה את עצמה כעבור דקה של שתיקה. עבר כמה זמן. היא כבר יכולה לצאת.

למזלה ולמזל כריסטופר, אף אחד לא שם לב שנעלמו יחד.

"מוכנים להיכנס?" שאלה מלינדה בטון פיקודי, מיד לאחר שנשמה עמוק, כדי לעכל את מה שקרה, ולהתכונן למה שיבוא.

* * *

תחנה שלישית ואחרונה.

זהו זה, כאן המבצע באמת מתחיל.

אחד הסוכנים שהביא כריסטופר התחיל להתווכח עם הנהג על מנת ליצור הסחה. בדיוק כמו בתוכנית.

בסוף הרכבת, חיכו למלינדה כריסטופר ומייקל. הם הצליחו לצאת מן הרכבת. אחריהם ירדו גם הסוכן השלישי ושרה.

"לא טוב," אמר מייקל לאחר זמן מה שהקבוצה צעדה בתוך התיעלות. "משהו לא תקין פה. התיעלות כבר לא נראות כמו תיעלות רכבת בכלל, וקדימה כבר אין לנו מוצא. מה את מציעה, המפקדת?"

"שמי הוא מלינדה. ואני מציעה ש... נתפצל. כן, זה הופך אותנו לפגיעים יותר, אבל מצד שני - ככה יש לנו יותר סיכויים למצוא את שחיפשנו. עכשיו, לכריסטופר ולי יש מכשירי קשר. המחזיק במכשיר הקשר, שהוא כריסטופר, צריך להקליט את מה שקורה ולהסביר בבירור את המתרחש. גם אני אקליט את מה שקורה. על כל קבוצה קטנה להישאר כקבוצה ולא להיפרד לגורמים קטנים יותר, מובן?" הסבירה מלינדה. לאחר שקיבלה תשובה חיובית מכל אחד מהנוכחים, המשיכה. "יופי. בקבוצה שלי יהיו מייקל ושרה, והנותרים - בקבוצה השנייה. יש שאלות?"

"אז אני ופיליפ נלך לצד..." ספק אמר-ספק שאל כריסטופר.

"שמאל. הקבוצה שלי תלך לימין. עוד שאלות?" אמרה מלינדה ולאחר שקיבלה שתיקה כתשובה, הוסיפה בשקט מדאיג, "שיהיה בהצלחה לכולנו."

"אז... המפקדת, כלומר, מלינדה. ראיתי שאת והסוכן קרטר נעלמתם לכמה דקות... וחזרתם מאותו המקום. אני לא רוצה לחטט, אבל... הממ... טוב, אנסח את דבריי אחרת. האם בינך לבין הסוכן קרטר ישנם יחסים... כלשהם?" שאל מייקל בלחש.

"אתה צודק, השאלה שלך אכן הייתה לא במקום ונאמרה בבוטות. אבל אין לי אף אחד לספר לו את זה, אז... אפשר לומר שכן. אני לא יכולתי לסבול את כריסטופר עד שזה קרה."

"וב'זה' את מתכוונת ל..."

"נשיקה. זה הכל. אני וכריסטופר התנשקנו."

דממה. שום רחש. כולם מנסים להיות ערניים למה שקורה במציאות, אבל הראש של כל אחד שקוע בענייניו ובמחשבותיו. מלינדה שוברת את הדממה בכך שמתחילה להקליט את מה שקורה.

"התחלנו את המבצע לפניי כשעה קלה. התיעלות נראות שונה, לא כמו תיעלות רכבת. לפנינו עמד מבוי סתום ולכן בחרנו להתפצל לשתי קבוצות - בקבוצה הראשונה שלוש נפשות ובקבוצה השנייה שתיים. כעת אנו מסיירים בתעלה מצד ימין של המבוי הסתום, ערניים לכל. החשמל כבר נשאר הרבה מאחור, עכשיו אפשר לסמוך רק על הפנסים שלנו. עד לכאן בינתיים, מלינדה וויליאמס, מבצע 'דרך תחתית'."

עברו כמה דקות שקטות נוספות לאחר ההקלטה ואז זעקה חנוקה שהלכה והתרחקה משכה את תשומת הלב של שרה ומלינדה.

"איפה מייקל?" שאלה שרה בקול חנוק לאחר שבלעה רוק.

"רוצי!" הורתה מלינדה והשתיים החלו לרוץ כנגד הכיוון שהלכו. לא היה שום סימן שמייקל אפילו היה שם. "עצרי, עצרי," שינתה מלינדה המתנשפת את הוראתה. "הוא אינו. לא צריך להאבק. אבל חייבים להיות עירניים יותר עכשיו. תשמרי על עצמך כפליים. במצבים כאלה עדיף להיות חכם מאשר להיתלות בעבר. גם אם מייקל חסר עכשיו."

"למען האמת, אני פוחדת. מעולם לא קרה שהשתבש לנו ככה מבצע!" אמרה שרה בדאגה.

"אם לא תתני לפחד לשלוט בך, ותשלטי על הפחד, הכל יעבור בטוב. ככל שאת יותר דרוכה הפעולות שלך יותר חדות ומרוכזות. תנתבי את הפחד למקומות טובים, או שהוא יישלוט בך וינתב אותך למקומות רעים. את מבינה?"

"בכל זאת, אני -" הספיקה לומר שרה וצרחה עמומה ומצמררת הדהדה בתעלה.

מלינדה פערה את עינייה למראה מה שקרה. היא בלעה רוק אל תוך גרון חנוק ושאלה בקול צרוד וחרישי, "שרה?"

תמונה שמתאימה בול לפרק מדוקטור הו, כמובן♥

חיפשתי את התמונה המון המון ועכשיו מצאתי אז החלפתי את התמונה הקודמת שלא התאימה מי יודע מה... D: