אפריל || סיפורים בהמשכים .

פרק 8 - ״חזרה הביתה״ .

ברק נוצץ הופיע כסדק בשמיים. טיפות הגשם נקשו בחוזקה על זגוגיות החלונות. האוויר היה מקפיא, אפילו בתוך הבתים. רעם עז התפוצץ בקולי-קולות והכל נדם לרגע.

מספר זעיר של מוניות הספיק לחלוף, הגשם לא מפסיק לתופף על גג הרכבים אפילו לרגע קט.

למעשה, הוא רק הלך והתגבר. היה נדמה כי חלונה של מלינדה עמד להתנפץ בכל רגע.

גם בתוך הבית היו לא מעט דפיקות וטריקות. למלינדה היה זמן לחשוב על כל מה שקרה, וזה לא הטיב לה. היא רתחה מזעם, הגיפה תריסים, טרקה דלתות. היא סגרה במהירות רוכסן במזוודה גדולה, מוסיפה פה ושם התפרצויות כעס בלתי-נמנעות. היא פתחה את ארון העץ החורק בחוזקה. דלתות הארון כמעט נתלשו ממקומן מעוצמת הכוח בה פתחה מלינדה את הארון. היא דפדפה בין הבגדים במהירות ורשרוש מתכתי של קולבים חלודים ליווה אותה. כמה בגדים נזרקו לאחור בזריזות, נחתו על מיטתה של מלינדה בקיפולים מסורבלים. היא עברה על הקולבים שוב במבטה ובאצבעה שהחליקה בין הקולבים הקרים. הארון נסגר בחוזקה ואף רעד מספר שניות. היא זרקה את כל בגדיה אל תוך המזוודה הפתוחה ותחבה אותם פנימה במהירות. היא סגרה גם את הרוכסן למזוודה הזאת ודחפה אותה למטה, לצד כמה מזוודות קטנות שכבר ארזה. היא שלפה מזוודה חומה ומאובקת שהייתה מעל הארון ומלמלה משהו על המזוודה האחרונה.

דפיקה חרישית על הדלת קטעה את רצף המזוודות שנזרקו אחת על השנייה בערימה מפוזרת.

"מי זה?" צעקה מהחדר.

"כריסטופר," ענה.

ברק נחצה בשמיים השחורים. הרעם החזק לא איחר להגיע. הגשם הכה בקצב קבוע על החלונות.

"מה אתה עושה כאן? תראה איזה גשם! למה לא נשארת בבית שלך?!" אמרה מלינדה ברגע שפתחה את הדלת. כריסטופר לא ענה. "תיכנס. אתה רוצה לשתות משהו? לאכול?" הציעה.

הדלת נסגרה בזמן. עוד ברק ועוד רעם נשמעו מיד אחר כך.

כריסטופר פשט את קפוצ'ון-מעיל הגשם שלו. הוא התיישב על הספה ונאנח חרישית. לרגע קטן השפיל את מבטו אל הריצפה, ומיד אח כך הרים אותו בחזרה.

"למה את כל כך נסערת?" שאל חרישית.

"משהו לשתות?" התעלמה מלינדה משאלתו.

"כן, תה. אם אפשר, כמובן. את מכוונת לענות על השאלה שלי?"

"אני חוזרת הביתה," שחררה את הפצצה. "החלטתי כבר. אני מצטערת."

"אני מכבד את ההחלטה שלך," אמר. "אבל באתי בעניין אחר."

"ובכן... מהו?" שאלה מלינדה בזמן שמזגה את המים הרותחים לספל מעוטר.

"באתי בקשר למבצע," ירה. "אני יודע שאת עוזבת כי הרגשת שנכשלנו. אבל כדי שלא תרגישי ככה..." אמר בטון רגוע וקם מהספה. הוא הגיע אל מלינדה. "אנחנו נעבוד על משהו. לכל מרגל טוב יש תוכנית ב', לא ככה?" חייך.

"תראה, כריסטופר," הסתובבה מלינדה ונרתעה מעט מהקרבה של כריסטופר אליה. "אנחנו נכשלנו," אמרה חרישית וחזרה להסתובב. כריסטופר חזר למקומו בספה. "וחוץ מזה, אני לא אדם שמשלב עבודה עם רגשות. אל תפרש את זה לא נכון, זה עדיין אומר שאני עוזבת."

"לא מנעתי ממך לעשות את זה," אמר כריסטופר חרישית והשניים שתקו.

"יופי," אמרה מלינדה והגישה לכריסטופר את כוס התה שלו. "אז גם אל תנסה."

שתיקה מחלחלת ומביכה השתררה. כריסטופר לגם בשקט את התה שלו בעוד מלינדה השפילה את מבטה לנקודה מסויימת בשטיח האפור. הגשם החל להיחלש.

"נראה שהגשם עומד להיפסק, אני אלך לי עכשיו," אמר כריסטופר לאחר שהניח את ספל התה שלו על שולחן הקפה השחור של מלינדה. "תודה על האירוח."

"חכה!" עצרה אותו מלינדה בלי לחשוב. הוא הסתובב לאחור, מופתע. "אני מצטערת. אני אפילו לא יודעת למה אמרתי את זה."

"בטח זה היה סתם ריפלקס. אבל אם כבר עצרת אותי, אני אשאל אותך שאלה קטנה. תחשבי עליה, את לא חייבת לענות לי מיד אם הנושא מביך אותך."

"כריסטופר, אמרתי לך כבר שאני לא מערבת רגשות בעבודה, אז אם זה קשור איכשהו ל-"

"אני יודע, אבל השאלה הזאת הטרידה אותי, ואחריי הכל, כשאת שאלת אותי את אותה השאלה אני עניתי לך..."

"במה מדובר?" שילבה את ידיה בכעס בהבעה של ילדה קטנה.

"מלינדה... את באמת חשבת ש... טוב, הממ..." גמגם.

"התכוונת לשאול אם אהבתי את הנשיקה."

"כן."

"אין לי תשובה ברורה, נכון לעכשיו. טוב, מה אמרת על ללכת?" ענתה מלינדה באי-נוחות וכמעט דחפה את כריסטופר החוצה מביתה.

"מלינדה," אמר כשהיא כמעט סגרה את דלת ביתה בפניו. "חכי," הוא החזיק את דלת הכניסה בחוזקה. "אני לא אשכנע אותך להישאר. אני גם לא אנסה לעשות את זה. אני אאלץ לתמוך בכל החלטה שתקבלי, בסופו של דבר. רק תדעי, שאם תתחרטי... אני אהיה כאן. לכל דבר."

"תודה, כריסטופר. זה חשוב לי," ענתה חרישית ושחררה את אחיזתה החזקה בדלת ביתה.

"עדיף שאזדרז, אני עתיד לחלות אם אני אמשיך לדבר איתך מכאן," ענה.

"להתראות," מלמלה במהירות וסגרה את הדלת.

היא נשענה על הדלת בחוסר אונים שהוציא אותה מדעתה. חוסר אונים שמנע ממנה לדעת מה תעשה בהמשך. חוסר אונים שהשאיר אותה תקועה באותו המקום. היא שפשפה את עינייה בייאוש וצעדה בכבדות לחדרה.

הו, כן. המזוודות. היא ארזה כדי לחזור לאמריקה. האם כדאי להמשיך לארוז? כן, ברור שכן. כריסטופר יישאר כאן והנשיקה תישאר סוד שיהיה חבויי מוויל. לנצח. היא תחזור לאמריקה, כן. היא כבר קיבלה את ההחלטה הסופית שלה. האמנם?

* * *

צלצול מהדהד שחוזר על עצמו בקול מתכתי.

מלינדה הייתה עסוקה עם המגב. עליה לנקות בדחיפות את ביתה. אין לה פנאי כדי לענות לטלפון.

הצלצול נפסק לרגע. נדמה היה כי סוף-סוף היא יכולה לנקות בשקט. אבל המתקשר חשב אחרת. הנייד חזר לצלצל. מלינדה גלגלה עיניים בכניעה והצמידה את מכשיר הסלולרי שלה לאוזנה.

"הלו?" שאלה בחוסר סבלנות.

"מלינדה?" נשמע קול מהוסס ומוכר להחריד מהצד השני של הטלפון. היא פערה את עינייה והשליכה את המכשיר בחוזקה אל עומק תיק הצד שלה. היא לחצה על כפתור הניתוק מספר רב של פעמים וכשווידאה שהשיחה נותקה - היא כיבתה את הנייד.

לא, לא, לא. אסור לה. אסור לה לענות לו. זה רק ייגרום בעיות, על אף ההסברים שהיא חייבת לו. אסור לה לעשות את זה.

הפעם טלפון הבית שלה צלצל. גם את טלפון ביתה החדש הצליח להשיג? כן, בטח שכן. הוא כול-יכול כשרצה. היא ידעה זאת. הפעם לא נותר לה אלא לענות.

"הלו?" שאלה בקול מהוסס בעוד ידה רועדת.

"מלינדה."

"ג'ף?" תהתה.

"כן, מלינדה," נאנח באכזבה.

"אכזבתי אותך."

"אני יודע זאת."

"אל תדאג. אני פורשת. אני אשתוק, אתם יודעים שבענייני סודות אפשר לסמוך עליי."

"מצטער."

"אז למה התקשרת בכל זאת?!" צעקה מלינדה אל הנייד בכל כוחה. היא ניגבה זיעה דביקה שהייתה על מצחה.

"הממ..." הוא כחכח בגרונו. "רק רציתי להודיע שטקס הפרישה שלך ייתקיים בעוד מספר ימים בלונדון. את הזמן המדוייק ניתן לך בהמשך," אמר בטון הנמוך והמאוכזב שלו.

למלינדה, דמה דיבורו של ג'ף יותר מכוון להשפלה מאשר לאכזבה. אבל מי יאשים אותו? המשימה הייתה מוטלת על כתפיה, והיא אכזבה אותו. את המפקד שלה, שתמיד היה גם החבר הכי טוב שלה. את זה שהאמין בה, את זה שהתאכזב ממנה. זה שהתגאה בה כשהצליחה במשימותיה, זה שכעס על העיכובים בתוכניות. ג'ף שסמך עליה, ושבסופו של דבר נפל איתה בכשלונה.

"מלינדה?" שאל קול תוהה מעבר לטלפון.

"לא, לא. אין בזה כל צורך. אני חוזרת. אני חוזרת הביתה, לאמריקה. למה לכם לטרוח להגיע עד לכאן? אני אגיע לשם בעצמי. שם אתפטר. כמו שהתחלתי, כך אסיים," משפטה ננצר בראשה גם לאחר הרבה זמן.

היא חוזרת הביתה. בשביל להתפטר.

האמנם?

 /
שוב יש 2 תמונות, הפעם הן מנוגדות אחת לשנייה - הראשונה מייצגת את אוהבי מלינדה-כריסטופר או סתם כאלו ש"מייעצים" לה להמשיך הלאה בחיה,

 לעומת אוהבי מלינדה-וויל / כאלה שתומכים בה ובהחלטה שלה לחזור הביתה, שלהם התמונה השנייה מתאימה

ועדיין בהקשר לתמונות - לאיזו מהן אתם הכי התחברתם? לדעתכם מלינדה צריכה להישאר בבריטניה או לחזור הביתה, לאמריקה? אם לא הבנתם - אני מחכה להשערות פה בתגובות XD

ומשפטי טריילר או איך שלא קוראים להם פה בישרא (XD) : האם מלינדה תדבוק בהחלטתה ללכת הביתה? האם זאת ההחלטה הסופית שלה? האם היא תחליט לפרוש מהסוכנות בסופו של דבר?

והדילמה שאותי אישית הטרידה במהלך כל הסיפור (שלה כבר מצאתי תשובה שבינתיים, סודית) - במי מלינדה תבחר? כריסטופר או וויל?

בכל מקרה, בגלל העיכוב אני מקווה לעשות עוד פרק בשבוע הזה כפיצוי... ועד אז,

פיס אאוט!

אפריל סמית♥