הכותרת מספיק מושכת צומי מהאנשים הנכונים?

עוד מעט כבר לא אזכור עם כמה גברים היה לי סקסטינג.

עוד מעט כבר לא אדע מי אוהב אותי באמת.

אני כל כך רגילה לזה שרוצים לזיין אותי שזה הדבר היחיד שאני מצפה מגברים לרצות ממני.

אני מתנהגת כמו שרמוטה. אני לבד, כל כך לבד. משעמם לי ואני חרמנית ועל כן אני אתנהג כמו שרמוטה.

אני מדברת איתם, הם נדלקים עליי, אנחנו מלכלכים את השיחות שלנו, אני מרגישה כל כך שטחית.

עדיין, לא שכבתי עם אף אחד מהם. לא נגעתי באף אחד מהם. ואז מגיע מקרה בו אני שיכורה, הוא זר והכי סקסי שיש, אני מתחילה לגעת,

הוא לא רוצה אותי רק לסקס אבל אני כל כך שיכורה וכל כך רוצה אותו. הכרתי אותו רק הערב אבל אני כבר חצי ערומה והזין שלו בפה שלי. אני עוצרת את זה, זה מאוחר מדי. הוא טעים וזה מאוחר מדי. אני שרמוטה וזה מאוחר מדי.

רק לא מזמן הייתי של מישהו. היינו מאוהבים. הסקס היה מאהבה. הכל היה תמים, נקי ויפה וכמו שהיה צריך להיות. אני כבר לא נקייה ולא תמימה ושום דבר לא יפה. אני צריכה לשנוא את עצמי? אני כבר לא יודעת.

הוא מדהים, אבל אנחנו לא מתאימים. הוא לא גיימר באופי מספיק, הוא לא מוזנח מספיק, הוא לא חולני מספיק. הוא נדלק עליי בלי שהוא יודע על הבדיחות השחורות בראש שלי, על תפוז מכני, על רוק ועל סאדו. איפה המישהו שלא רק יידע או יבין, אלא גם יזדהה?