27/2/2014

נפגשתי עם הפסיכולוג שלי היום ותוך כדי שיחה הוא אמר לי שאני בדיכאון

הוא הציע לי ללכת לפסיכיאטר ולקחת 'ציפרלקס' אולי.

רע לי כל כך, אתה לא קולט כמה אני רוצה לדבר איתך, לשתף אותך, לבכות לך, אבל אני פוחדת שתגלה כמה דיכאונית אני.

כל כך קשה לי להסתיר ממך כל הזמן מי אני באמת כדי שלא תברח ממני, כדי שלא תחשוב שאני משוגעת וחולת נפש

אני מרגישה כל כך לבד ולא נאהבת. ואני שונאת את ההרגשה הזו

אני קובעת עם חברות ומבטלת, אני כל כך עייפה כל הזמן מבלי לדעת למה, אני רק רוצה להשאר במיטה ולא לצאת ממנה. עם המבט החלול שלי, הדמעות שאני מחזיקה שלא יצאו, המחשבות שלא נגמרות....

רק איתך אני אוהבת להיות. רק אתה מצליח להרגיע אותי. בכלל, להשכיח את כל הרע.

אתה ה'ציפרלקס' שלי. אני לא צריכה תרופות!!! אני צריכה אותך.

אני יודעת שזה לא לעוד הרבה זמן, כי בסוף גם לך יימאס ממני.

אני אבל כן החלטתי לקחת כדורים רק כדי שלא תגלה מי אני, כדי שתחשוב תמיד שאני שמחה וצוהלת...

אסור לי להראות לך שאני עצובה כי אתה לא תרצה אותי

חוץ מזה שאני גם תולה בזה תקוות שזה ידכא לי את התאבון וככה אני אחזור לשלב גם הקאות ואני אהיה יפה בשבילך

פעם פחדתי להשאר בלי חברות אבל היום אני ממש לא פוחדת, כי במילא אני מרגישה לבד

אני אוהבת אך ורק אותך מכולם.

26/3/2014

לא משנה מה אני אעשה, לאן אני אסע אליך, כמה יחס שאני אתן לך, כמה מתנות אני אקנה לך, אנסה להפתיע אותך,

תמיד תעדיף את החברים שלך עליי...

אתה בעדיפות הראשונה אצלי. לפניי כולם. אולי זה רע? אולי אני דפוקה וזה לא אמור להיות ככה?

אני כל כך אוהבת אותך. מאוהבת בך מעל כל הראש... אני כל הזמן חושבת עליך, אני רוצה להיות איתך בכל רגע, אני מטיילת בקניון עם חברות שלי ואז כשאני רואה משהו אני ישר רוצה לקנות לך אותו כי אני אוהבת לשמח ולהפתיע אותך. באמת שזה עושה לי טוב בלב לקנות לך. לראות אותך מחייך... צוחק...

אני אוהבת לישון בתוך החיבוק שלך כששנינו עירומים. ואני מתגעגעת לזה עכשיו... חשבתי שגם אתה מתגעגע. כנראה שלא... אחרת היית בא אלי בשבוע הבא. כנראה שבאמת חשוב ונחוץ יותר לראות את החברים שלך. ולתרץ לי שחבר שלך עצוב. ומה איתי? כשאני עצובה? שאני הולכת ביום ראשון הקרוב לפסיכיאטר צבאי כדי לקבל כדורים? שאני בוכה לך ימים ולילות שעצוב לי? למה אתה לא יכול לדחות את זה קצת ולבוא אליי? למה אני צריכה להתחנן שתבוא? אני כל כך צריכה אותך עכשיו...

כשאמרת לי שאתה סוגר 21 אני התחלתי לבכות כי לא נתראה ואין מה לעשות עם זה כי זה בגלל צבא. ועכשיו אתה אשכרה בוחר לא לראות אותי 21 ימים כי אתה רוצה "להיות עם החברים" שלך האלו.

אבל אין מה לעשות, אני לא יכולה לשנות את סדריי העדיפויות שלך. אני רק מקווה שהם שווים את הדמעות שלי ואת הצביטה הפסיכית שעשית לי בלב... אבל אני מבטיחה לך שלא תוכל לקלוט כמה אתה פגעת בי עכשיו וכמה אני בוכה ממך