חייו של חייל גאה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4298973,00.html

אחת הכתבות היותר נכונות שקראתי על הקהילה ההומו-לסבית.

מישהו מבחוץ לא באמת יכול להבין, את הפחד שבלהיות בארון, את הפחד מלהיות שונה ולא נאהב.

שנאתי את זה.

כל הילדות שלי הלכה בגלל זה.

אנשים אומרים לי - "ואו איזה בוגר אתה" כאילו זאת מחמאה.

אבל אני לוקח את זה אחרת.

הבגרות הזאת באה על חשבון הילדות שלי, התמימות.

כמה שנים טובות, או שבעצם לא כל כך טובות, הייתי בפחד שיגלו עליי.

ובכלל, שנאתי את עצמי על זה שאני שונה.

הכחשתי את זה. אפילו היו לי מכתבים שרשמתי לילדות.

הכל רק כדי לא להיות הומו.

כרגע, מסתבר שזה לא כל כך נורא.

זה אפילו נחמד. אבל תלוי איך, מתי ואיפה.

כרגע אני גאה בעצמי. למרות הכל.

שעברתי את התהליך שעברתי.

התחזקתי.

תמיד העצב הזה בלב ישאר אצלי, אין מה לעשות.

אבל מפה אפשר לעלות רק למעלה.

ועד הפעם הבאה, להתראות.