כן, אז עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שכתבתי כאן.. משהו כמו חודש.
לעומת הקטעים הראשונים שכתבתי בבלוג, גיליתי שבזמן האחרון אני יכול לשתף חברים בדברים שלא חשבתי שאוכל..
זה קצת הקל עליי. קצת הרבה.
היום באמת צחקתי, פעם ראשונה, אחרי 6 חודשים של דיכאון מהצבא.
אז כן, מצאו לי תפקיד, קצת רחוק מהבית, שעתיים נסיעה, אבל האנשים נחמדים והתנאים מעולים.
אחלה תפקיד ובאמת שאני מרוצה.
הדבר האחרון שנשאר הוא אהבה.
לא בטוח מתי זה יבוא.
תמיד אומרים "יהיה טוב". אני בעיקר.
סוג של הכחשה.
אבל נו,
יהיה טוב.
לפני שבוע הלכתי לידיד טוב לסופשבוע כי היה לו בית ריק והוא הזמין חברים.
הכרתי מישהו.
חמוד ממש.
דיברנו כל החברים ואנחנו הסתכלנו אחד על השני הרבה בעיניים.
ואז איכשהו השיחה הגיעה לזה שיש לבנאדם הזה חבר כבר כמה חודשים.
באותו רגע,
ירדתי מזה.
אבל אז, אחרי כמה שעות, הוא התחיל לעשות לי נעים ברגל כזה כשישבתי לידו.
אז סבבה, מי ישמע, עשיתי גם לו נעים.
הוא יצא לעשן ואמר "בוא".
באתי.
ואז הוא דיבר קצת והתקרב וניסה לנשק אותי.
באותו רגע, ישר אמרתי לו שלא.
כל הפלירטוטים האלה, זה נחמד, אבל אני לא אעזור לאף אחד לבגוד בחבר שלו.
לא משנה כמה רציתי אותו, באותו רגע התאפקתי.
הוא הבין, והלך.
כשהלכתי לישון בכיתי כל כך הרבה לידיד שהזמין אותי.
מסתבר שזה שניסה לנשק אותי, עשה ביד והתנשק עם מישהו אחר באותו ערב.
אני כבר לא יודע מה להגיד.
מרגע לרגע.. אני פחות גאה להיות הומו בישראל.
עם כזאת התנהגות של הומואים בארץ, איך לא ישנאו אותנו?
בא לי למות.
בא לי לחיות.
בעיקר בא לי לאהוב.
רק שבנתיים שום דבר מהשלושה לא קורה.
אעאעאעאעאעאעאעאע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שונא לשגע אותי עם המחשבות האלה.
נדבר פעם אחרת,
להת'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tal.
