"במקום בו שורפים ספרים,ישרפו גם בני אדם."

אני צריכה לפרוק. לפרוק את מה שקורה. ואין לי איך, לפעמים אני מרגישה שאין לי אוזן קשבת ואף אחד לא יוכל להגיד את המילה הנכונה ברגע הנכון או ולהגיד משהו שבאמת יעזור ויהיה שימושי.
כולם פשוט ניראים חסרי טעם ופואנטה. מצחיק איך שאולי זה נדמה שיש אנשים שמקיפים אבל בזמן האחרון אני מרגישה כל כך בודדה, ולצערי אף אחד לא יכול להפיג את תחושת הבדידות שלי. הקשר עם ההורים התרופף, ומכל החברות נשארה רק אחת וגם לה לצערי יש תמיד משהו חשוב יותר לעשות, וחבר שלי תמיד תומך אבל כמעט אף פעם לא ליד,לא שאני מאשימה , אבל עדיין...אתה תמיד מדמיין את עצמך ברגעים הכי קשים כשאתה מרגיש שאתה כבר מתפרק, נאסף לידיו של האדם שאתה אוהב שיחבק וירגיע ויגיד שהכל בסדר ועוד רגע זה יעבור...אבל זה לא קורה, הוא בבסיס.

אני לא יודעת מה לעשות, לא הידיד הכי טוב שלי ,לא החברה הכי טובה, לא אמא ולא אבא ואפילו לא החבר לא יכולים לעזור .

לפעמים אני מתלבטת בין שני דברים; האחד הוא פשוט להיעלם, לעזוב את הכל וכולם ולהתחיל מחדש במקום שאף אחד לא מכיר , והשני הוא פשוט למות,זה יפתור אותי מהרבה בעיות ,אולי אז אנשים יבינו כמה חשובה הייתי בשבילם ואולי אפילו יזילו דמעה.

אני רוצה לנסוע לאי בודד, ולהיות שם חודש ולהינות מהשקט והשלווה מבלי שאף אחד ישפוט או סתם דאגות .