אז היום הייתי אצל הפסיכולוג וכרגיל אני לא רואה שיוצא מזה משהו.
סתם קישקשנו על כל מיני. דיברנו שוב על ההקאות שלי. הוא יודע שנמאס לי ואני רוצה להפסיק.
אבל לא סיפרתי לו שהדרך שבחרתי לעשות את זה היא אנה. כי זה הסוד שלי ואף אחד לא יודע על זה חוץ ממכן.
אחרי שחזרתי היה לי בולמוס. אבל בולמוס שונה מכל מה שאני רגילה. כי פשוט עצרתי באמצע.
לא יכולתי לאכול יותר. פעם הייתי מצליחה לדחוס אלפי קלוריות בדקות ועכשיו כבר לא.
אז נכון נשברתי והקאתי. אבל אני מרגישה שאני לאט לאט נוטשת את ההקאות וזה הכל בזכות אנה
ובזכות הבלוג כי איכשהו אני מרגישה שלכתוב את הדברים ככה בגלוי עוזר לי. כי כשאני כותבת שאני אצום אני מרגישה מחוייבות.
וכשאני בולסת לא נעים לי כי אני יודעת שאצטרך להיות ישרה ולשתף בבלוג.
אני מאושרת שאני סוף סוף משיגה את השליטה בעצמי שוב. לאט לאט.
אני מאמינה ומקווה שזאת תהיה המעידה האחרונה שלי.
ויש לי גם חדשות טובות. מסתבר שהסיבה למשקל התקוע שלי הייתה הווסת שקיבלתי היום.
מזמן לא הייתה לי ווסת וזה נחמד לראות שהיא קפצה לבקר. מה שטוב בזה זה שעכשיו אני אצליח שוב לרדת.
ובאמת הבוקר המשקל הראה 500 גרם פחות.
אומנם אני עדיין תקועה על הקידומת הדוחה הזאת אבל אני מקווה שעד שהשבוע הבא יתחיל אני מחליפה קידומת.
ראיתי אתמול את הסרט על קארן קרפנטר. זה היה אמור להיות טינספו אבל האמת... סרט עלוב ברמות.
לא הראו כמעט שום דבר על האנורקסיה שלה חוץ מהכוס מים שהדביקו לה ליד.
נראה לי שבגלל שזה סרט ישן והמודעות לעניין הייתה אז על הפנים.
יש היום את סברה שהטכנולוגיה האינטרנט והפרו אנה משפיעים לרעה וגורמים לבנות לבחור באנה.
טעות. כי זה משהו שתמיד היה אלא שפעם לא היה להם מושג בכלל מה זה והסתירו את זה מתחת לשטיח
ואילו היום זה גלוי יותר זה הכל. הפוך זה עוזר לדבר ולחלוק כי זה משחרר.
ובדרך...
מצאתי גם סירטון מעורר השראה אז אני משתפת איתכן.
אחיות שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hungry for love