So Long and Thanks for All the Fish

אני רץ ממקום למקום כמו תרנגולת בלי ראש.

שבת -

לקום מוקדם, לארוז כל היום,

לקנות חומרי ניקוי, לרוץ לאיקאה

ראשון - 

לבנות את הרהיטים מאיקאה,

לסיים לארוז, לנקות את החדר החדש,

להעביר את כל הדברים כמה שיותר מהר

שני - 

להגיע מוקדם לעבודה שאני אוכל לעזוב מוקדם,

יום עבודה מלא, ריצה לקמפוס,

פגישה, קפיצה לבית הישן,

ריצה לבית החדש, לפרק ארגזים

שלישי - 

שוב להגיע לעבודה מוקדם, עוד יום עבודה,

עוד פגישה בקמפוס, דירה ישנה,

בית חדש, ריצה לחבר, לעזור לו לפרק ארגזים

רביעי - 

עבודה מוקדם, יום עבודה משעמם,

ריצה לקאמפוס לקבל ניירת, דירה ישנה,

לנקות, להדפיס מסמכים, שתי פגישות ברצף,

חזרה לבית החדש, לפרק עוד ארגזים....

כולה חמישה ימים אבל ההספק הוא מטורף.

אני מקליד מהמיטה החדשה והמאד נוחה שלי

בבית החדש.

קיבלתי הצעת עבודה מאחד הפרופסורים שלי

לעזור לו לבדוק עבודות ומבחנים.

משכורת מציינת בשביל מינימום עבודה.

סך הכל החיים מצויינים ואין תלונות!

עוד שבועיים אני מסיים את הסטאז'

וחוזר ללימודים...