פעם היא הייתה כל כך הרבה בישבילי, דמות משמעותית כזאת. הכירה אותי הכי טוב, תמיד ידעה מה באמת קורה ביפנים כשאף אחד לא ידע. אם לא היינו אחת ליד השנייה יותר מכמה שעות הייתי משתגעת. מרגישה שמשהו גדול חסר. היא הייתה חלק משמעותי בחיים שלי. בגלל זה נתתי לה את כולי. עשיתי הכל למענה תמיד הייתי שם בישבילה בכל זמן ורגע נתון שהיא רק הייתה צריכה אותי. עשיתי טעות וניקשרתי. עשיתי טעות וגרמתי לעצמו לפתח לה תלות ריגשית. כעבור תקופה היא התחילה לקחת אותי כמובן מאליו.. למרות הכל. כל מה שעברנו ביחד עצב שמחה אושר כעס כאב. למרות הכל נהייתי לשק חבטות. כל העצבים והמועקה שלה מהמסגרת הקשה שבה אנחנו נמצאות פשוט הכו בי בכוח כל פעם מחדש. וכמה שזה כאב. להיתחבר למישהו כל כך לאהוב אותו ולקבל מימנו בחזרה המון כעס ועצבים.
בסופו של דבר אחרי תקופה ארוכה הבנתי שזה לא מתאים יותר ופשוט התרחקתי. שבועיים כמעט שלא היה בינינו כל קשר. אני זוכרת את הדמעות שלה שבאו אחרי השבועיים האלה. את התחנונים והסליחות. היא לא הייתה שם כשהייתי צריכה אותה. כשהיה לי הכי קשה. אבל החלטתי לסלוח . הראש סלח אבל הרגש מגונן מימני מלהיקשר אליה שוב מהפחד הגדול להיפגע.
עכשיו הגענו לדובדבן שבקצפת ידידי! כאן ישנה הדילמה הגדולה.
היא עוברת תקופה מאוד קשה ועמוסה. היא בקושי מצליחה לקום מהמיטה. והיא אמרה שהיא צריכה אותי . אני לא יודעת מה לעשות. כי שם בישבילה אני תמיד אהיה אבל לתת לה את כולי כמו פעם במאה אחוז אני לא יודעת איך לתת ואם לתת לה. בשיחה האחרונה שלנו היא אמרה ״ אולי את יושבת לידי אבל את לא באמת פה״. הרגש שלי גורם לי לתפוס מרחק מימנה עדיין. אז להיתגבר עליו להסיר את כל חומות ההגנה ולהיות כולי בשבילה? או להישמר ולא להיפגע שוב?
אני לא יודעת..
שבוע טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
