לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Even the darkest night will end and the sun will rise

Avatarכינוי: 

מין: זכר

Skype:  israeli.anonymous 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2019

טבעי לגמרי


איזה תהליך הזוי עברתי. אתמול נפגשתי בבית קפה בשדרות רוטשילד בתל אביב עם נער בן 16, וזה הרגיש טבעי לגמרי. עשיתי את זה בנונשלאנט. כשברור שלא. כשמפריד בינינו יותר מעשור ואני גם גדול ממנו פיזית הרבה יותר, גם שוקל הרבה יותר ממנו, כשזה ודאי שנראה חריג. זה לא הפריע לי. פעם זה היה מפריע לי. הייתי יוצא לדייטים עם האקס והייתי פחדן, זהיר, מלא חששות וחרדות. שלא יראו, שלא יחשבו, שלא יתהו. אתמול? חופשי. אפילו שחבר ללימודים לתואר ראה אותנו הולכים באבן גבירול. שטויות, אני לא עושה שום דבר פסול.

 

תהליך. התבגרתי. התחזקתי.

 

אספר בכמה מילים שמדובר בנער שאני לא נמשך אליו והקשר בינינו די רופף. הכרנו לפני כשנה וזו הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו. הוא אובייקטיבית יפה, ואני מתאר לעצמי שאם הייתי מבסס את הקשר עמו כשהיה צעיר יותר גם הייתה מתפתחת משיכה. אך אין לי כל עניין מיני בו. הוא ידיד, עד כמה שזה מוזר שזכר מגדיר זכר אחר כידיד. פשוט אין דרך טובה יותר לתאר את הקשר הזה למעט ידידות. אני לא מצפה מהקשר הזה לכלום. אם הוא מציע שניפגש אני זורם. אני לא אעלה את זה בעצמי. אין אצלי קול פנימי שאומר לי להיפגש איתו או להעמיק עמו את הקשר, להבדיל מקשרים אחרים בחיי. סך הכול נער נחמד שמכבד אותי ואני אותו בחזרה.

נכתב על ידי , 7/8/2019 19:06  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סוקרטס א.ב. ב-10/8/2019 11:00
 



סליחה על השאלה, שוב


צפיתי בפרק האחרון של "סליחה על השאלה", והפעם היו אוטיסטים שנשאלו שאלות מרתקות ותשובותיהם היו מרתקות אף יותר. היה כואב לשמוע שהיו כמה מהם שעברו התעללות ואף גירוש ממשפחתם כילדים. זה לא הוגן, זה לא צודק. ובא לי בו זמנית לתת חיבוק ענק לכל אחד מהם וגם ללכת להכאיב למי שפגע בהם.

 

כשחזרתי מהעבודה הערב התקשרתי לאבא שלי, משהו שאני לא עושה בדרך כלל, וסיפרתי לו על הימים האחרונים. סיפרתי לו על כך שצפיתי בפרק, והסברתי לו: "זו תכנית ששואלים בה שאלות שלא מעזים לשאול אנשים מכל מיני סוגים..."

 

 "לאנשים מהסוג שלי לא יעשו דבר כזה. אנשים לא מעזים לשאול את השאלות האלה, ואנשים בטח שלא מעזים לענות על השאלות האלה."

 

הייתי רוצה שתהיה גם לאנשים כמוני הבמה הזו. כמו שהאוטיסטים אמרו בשאלות בסוף, הם היו רוצים שיבינו אותם, שיהיו סובלניים כלפיהם. זו בקשה נכונה ומרגשת. אני גם שותף לזה. כואב לי שאנשים סביבי לעולם לא יוכלו להבין אותי. גם אנשים שקרובים לי, גם אנשים שיודעים על הצד האפל שלי. אין לאף אחד היכולת להבין את מה שאני עובר, יום אחרי יום מיום היוולדתי ועד יום מותי. מחשבות, ייסורים, חרטות, פחדים. כולם מבוססים על התסכול העמוק מכך שהאהבה שלי רעה. היא לא נכונה. היא לא יכולה להתקיים באיזושהי קונסטלציה. היא זרה ומוקצית, בלתי רצויה בכל צורה. לא משנה כמה אנסה לעדן את זה, לא משנה כמה אשתדל להיות על הצד הלגיטימי, אין לכך ביטוי טוב בחיי. ניסיתי, השקעתי מאמצים רבים, אך גם הטוב ביותר שהגעתי אליו מביא לי תסכולים אינסופיים.

 

אני רוצה לצעוק את זה בכל מקום, שכולם ישמעו, שכולם ידעו. אם רק הייתם יודעים אפילו את קצה הקרחון, אולי הייתם מתייחסים אליי אחרת. אולי היינו יכולים להתחבק, במקום להתרחק. איך אפשר לעטות מסיכה, לשקר שקרים ולהמציא סיפורים כל חייך? איך? זה לא אני, זה לא אני באמת, ואני רוצה להיות אמיתי. אני רוצה להיות אני. למה זה כל כך מסובך ובלתי אפשרי?

 

אני מסתכל קדימה ורואה שככל שהזמן יעבור, כך המעט שיש לי בלאו הכי יהפוך לכלום. ומה אעשה כשלא יהיה כלום? האם אצליח למצוא טעם לחיים? גם כשחיי מלאים מקצה לקצה בדברים טובים, זה אף פעם לא יהיה מספיק, ובלי הלב של חיי, ללבי לא יישאר עוד כוח לפעום.

 

זרמתי חזק מדי. סלחו לי על כך.

נכתב על ידי , 5/8/2019 22:57  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סוקרטס א.ב. ב-7/8/2019 09:03
 





97,187
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוקרטס א.ב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוקרטס א.ב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)