פעם אחרונה שכתבתי פה הייתה לפני חצי שנה, לא מאמינה שלא כתבתי פה כל כך הרבה זמן.כנראה שלא הייתי צריכה, שלא הרגשתי סבל או מצוקה כלשהי שהייתי חייבת לשתף אותה.
קראתי עכשיו את כל הפוסטים שכתבתי פה על המערכת יחסים שלי, על העבר על החברויות, על מה שהסתדר ועל מה שלא.
כל כך הרבה דברים לא השתנו זה פשוט מדהים,
אני עדיין עובדת(כל הזמןןןן!!!) לומדת כבר לא.. מחכה לצבא שמשגע לי תשכח אבל זה לא חדש לאף אחד, עדיין עם החבר (כבר שנה אגב), עדיין לא מדברת עם נעמה, מידי פעם עם אלה, עדיין מתרגשת מהדברים הקטנים, מהכי קטנים נשהעת, בכיתי כרגע כשקראתי את הפוסטים הקודמים.
מתה לטוס מתה לנסוע מתה לעוף מפה וההרגשה הזאת פשוט לא נעלמת ההרגשה הזאת לא משתנה לא עוזרת אותי, הרגשה כאילו אני לא עושה מספיק, שאני לא נפגשת מספיק, שאני לא יוצאת מספיק, לא מהנה לא חווה חוויות, די נמאס להרגיש ככה.