אוף, למה הכל צריך להיות כל כך מסובך? דמאט.
למה אני לא יכולה פשוט לשקר בלי שהמצפון שלי יתחיל לאכול אותי מבפני ולא יניח עד שאחזיר את הכל לקדמותו, החיים שלי נדפקים מחדש, והכי מפחיד, הפעם זה קורה בגללי, אני פשוט זורקת את הצ'אנס האחרון שלי , למה אני עושה את זה ? למה זה קורה ?זה כאילו שאני לוקחת אקדח ויורה שוב ושוב ללב , אבל לא מתה , אלא ממשיכה לסבול , מה הסיבות של אנשים להתנגד? גם ככה הם לא יפגעו יותר ממני , למה אף אחד לא מאוהב בי ? אני כל כך זקוקה ללב אוהב , של נער שישמור עלי מפני האחרים וידאג שיהיה לי טוב, אבל כמובן שאין אדם כזה, זה הכל דמיון , לעולם לא אוכל למצוא אהבה אמיתית, וזה לא שלא היו לי חברים , היו לי כבר חברים , אבל הם תמיד התביישו בי , תמיד הייתי כמו אביזר נלווה ומכוער, שאי אפשר להוריד או להזיז וצריך רק להסתיר מפני זרים, למה אף אחד לא יכול לאהוב אותי בגאווה , כמו שאני מוכנה לאהוב אדם? למה כל התחושות שלי צריכות להיות חד צדדיות? למה דווקא זה שאני אוהבת , שונא אותי בכל ליבו? הוא כאילו לוקח גרזן ופשוט מפרק את ליבי בכל פעם שאני רואה אותו. ומה איתך? הילד היחיד שאוהב אותי , למה אתה לא מוכן להגיד לי את זה? אני יודעת שאתה שם .. איפשהו בעולם , אולי יום אחד נפגש, אולי כבר נפגשנו , אבל לך בטח אין את האומץ להגידלי את זה , כי אז כולם ידעו שאתה אוהב אותי , וזו בוודאי בושה בשבילך , וצחוק גדול בשביל כולם "שלאנג'ל יהיה חבר? פחח.. איזה מסכן הוא.. ","חח הוא אוהב את המכוערת הזאת? אין לו חיים? ".. בטח מזה אתה מפחד, אין לך אומץ.. אבל זה בסדר, אני מבינה את המצב שלך , זה שהחיים שלי הרוסים זה לא אומר שגם שלך צריכים, גם אם ליבך שייך לי בלי מודעותי , וגם אם ההפך ...
לפחות מחר העולם יגמר (או שלא..)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
