כשקמתי בבוקר הרגשתי כאילו ישנתי שינה טובה ומספקת אבל זכרתי הכול,מוזר...
כשהלכתי לא יכולתי שלא להסתובב מידי פעם ראיתי צל מאחורי,שומר על מרחק קבוע עלה לי רעיון לראש:אם אני אסתובב ואלך אחורה,הוא עדיין ישמור על אותו מרחק מאחורי?
ברגע שהסתובבתי ניתקלתי במישהו "תיסתכלי לאן את הולכת"הוא קורא בעודו משפשף בראשו בכאב.הרמתי את ראשי לראות מי זה וזה היה טום! אחיה התאום של קרן! הסתכלתי על הכיוון שבו היה הצל בפעם הקודמת הוא התקרב,הסתכלתי חזרה על טום,הוא חיכה למשהו,סליחה לא אמרתי לא סליחה!
"סליחה!אני ממש מצטערת!לא התכוונתי,באמת..."
היצצתי מאחורי טום,לבדוק מה עם ה"ניסוי "שלי הצל היה יותר קרוב אבל עדיין שמר על מרחק מסויים,חזרתי להסתכל על טום מהרהרת בתוצאות ה"ניסוי" שלי "מה?" טום שאל "מה מה?"לא הבנתי מה הוא רוצה ממני אז הוא פשוט הסתכל מאחורי, יכולתי לראות בעיניים שלו שהוא ראה את הצל.
לא ידעתי מה להגיד,לשאול אותו אם גם הוא רואה אותם? ניראה לי שכן אבל מה אם לא? אני חייבת לקחת סיכונים בחיים!
אז זה אומר שאני אשאל אותו-בסדר זה לא שהוא מפלצת...
לקחתי נשימה עמוקה "גם אתה רואה אותם?את הצללים?" לרגע היה שקט מפחיד בינינו הצצתי מאחורי, הצל התקדם התחילו להקיף אותנו צללים שלא ראיתי לפני כן.
"כן"
נשמתי לרווחה.יופי אני משתגעת "אני מנסה להבין למה אני רואה אותם?"
הוא לקח נשימה עמוקה
"עכשיו הם מקיפים אותנו ולא יהיה לנו תירוץ"
"עלה במוחי רעיון לטישטוש ראיות"
"כמה חשוב לך שהם לא יתפסו אותך?" עניתי לא בחשש,היה ניצוץ מוזר בעיניו.
"מאד"הוא לחש.
"אז תיתפוצץ עלי" הוא לא הבין.
"אני פגעתי בך שהיסתובבתי,תתפוצץ,מה?!"
"את יודעת..."הוא נופף באצבעו
"זה ממש לא בסדר שלא התנצלת"
"אני כן התנצלתי"
"לא כמו שצריך" הוא הוסיף לנופף באצבעו בשעשוע ושלף עט לקח לי את היד ורשם מספר פאלפון.
"למקרה שתירצי להתנצל באמת." אמר והלך.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
