oh no I've said too much, I haven't said enough

טפו באב כי זה איכסה
וזוגות זה מעצבן 

חלמתי שצ'אנינג טייטום מתחיל איתי ואנחנו מבלים ביום האהבה ואז אני שומעת אותו צוחק עלי עם חברים שלו
אבל אני זוכרת ממש ממש טוב כמה נחמד היה לי כשהיינו ביחד ובקושי את החלק השני אם בכלל  

איזה עשר זוגות ביקשו מאיתנו לצלם את חיי האהבה הזוהרים שלהם אתמול
ממש לאכול מול הרעבים 

אישה הנראית בתחילת העשור השלישי לחייה מעדה במורד מדרגות העץ אל תוך הסלון. שיערה היה דליל ומתולתל ופניה היו חדות אך נאות, אבל הבעתה הלא יציבה רמסה את כל היופי שעוד נשאר לה מנעוריה. היא חיפשה בעיניים מטושטשות את הצל שהיה אמור להיות בתה, וכאשר מצאה אותה, כתפיים מכווצות בחרדה ופנים עייפות, צעקה, "אני יוצאת!" גבה הזדקף מעט מעמידתה המנודנדת ונראה כאילו התמתחה בעת הגייתה בשביל לוודא שהמילים יפגעו בכל קורות הבית.

"לאן?" שאלה. היא ידעה שתשובה אמתית היא לא תקבל, אך ההרגל שהוטמע בה קיווה שאולי הפעם אולי תהיה לה בקרה.

האם הניפה אצבע מאשימה לכיוון הכללי שממנו שמעה את הנערה, אך נראה כי לא יכלה לעמוד בשליטה על התנועות שבחרה לעשות וידה רעדה, כאילו עומדת להינתק מגופה וליפול, חסרת הגנה. "אל דברי איתי, מופקרת מגעילה" ירקה האם. "אני זאת שהביאה אותך לעולם הזה, ובתמורה" –קולה עלה במקצת- "את הבאת אותי לתחתית. אני יוצאת, ואת צריכה ללגום כל מילה שאני אומרת ולנשק את הרצפה שאני הולכת עליה!" וכמעט איבדה את שיווי משקלה מכמות האנרגיה שהייתה צריכה למצוא בשביל להגות את המילים הללו. היא הסתערה לכיוון הכניסה, דלת המקושטת בחלון צבעוני, כמו בכנסייה, ולפני שטרקה אותה מאחוריה קראה "השארתי לך משהו במקרר, שלא תגוועי ברעב. ותעשי לי טובה, תעשי משהו מועיל ותנקי את הטינופת הזאת." לשנייה חדה חשבה שדבריה של אמה אולי היו צריכים להישמע לשתי פנים, אבל נזכרה שגם אם היה לה אכפת, המצב הנוכחי שאמה שררה בו לא נתן לה הרבה מקום לתחכום כה גס.

לאחר ששמעה הנערה את הטריקה, ואת קולות הצעדים הלא סדירים של אמה הולכים ומתרחקים, נשמה נשימה עמוקה. בתנועה מובסת הלכה לכיוון המקרר בשביל להשתיק את הכאב שהתמקם לה מהוושט עד לתחתית הבטן. כאשר פתחה את המקרר ראתה גוש גבינה ומשקה אנרגיה פתוח. היא גירדה את העובש הירקרק מהגבינה במיומנות וחתכה שלושה פרוסות שוות בגודלן, אשר, כל אחת בתורה, הניחה בפיה עד שהחום והרוק מוססו את הגבינה והחליקו אותה במורד הגרון.

היא הניחה את הגבינה בקפידה במקרר ועלתה לקומה העליונה, שם מוקם חדר האמבטיה וגם נוצל החדר היחידי שהיה בבית על ידי אמה. על המיטה הונחה סיגריה דולקת שכבר הספיקה לעשות חור בגודל של אצבע-וקצת בסדינים, שלא לדבר על צרור הסיגריות שכבר חרכו את הפרקט המלוכלך. הנערה הרגישה את קצב הלב האחיד שפעם בחזה כאשר הרימה שתי בקבוקי יין ריקים מהרצפה והניחה אותם על המדרגות. את הכדורים השטוחים בצבע הכחול היא תחבה במגירה, את הצעצוע מין היא החזירה אל הארון ואת התחתונים האדומים היא הרימה לכביסה. את הפעולות נראה כי גופה המשיך והפעיל באופן אוטומטי בעוד ראשה נדד לחישוב המרחב בין כל מדרגה וכמה קל יהיה להחליק שם ובטעות לנפץ את הקרסול.

*

כאשר קול הברמן בקע מתוך השפופרת המצהיבה, מודיע את הידוע מאליו, הניחה הנערה את בקבוק האקונומיקה על השולחן, שמה את הדבר הכי קרוב למעיל שמצאה ויצאה אל הקור במטרה לחפש אחר אמה באחת הסמטאות הקרובות. קול הבס הנעים של הברמן לא היה זר לנערה בעוד היא שמעה אותו כל כמה פעמים שאמה יצאה. גם הוא היה צעיר, לא יותר מגיל תשעה עשר, והכיר את הנערה במקרה. המשפטים שהועברו בין השנים היו רכים ורשמיים כאחד, אך משהו בתזוזת היד החלקה כשחייג הברמן שחור העור אל הנערה הסגיר שמדובר בקרבה לא ממומשת.

כאשר יצאה הנערה לשוטט בחלקים החשוכים של העיר אחר אמה, לא פעם דמיינה את הקול הנעים אומר דברים בעלי תוכן התואם את הנימה שלו. הנערה התרכזה בהבל פיה החם הנראה בכל פעם שנזכרה לנשום. פנסי הרחוב הבהבו באיום ההושרש בתודעת העולם מסרטי אימה קלאסיים.

נראה כי היא כבר חיפשה שעות, והניחה כי אמא שלה מצאה מחסה אצל גבר אקראי והיא נתנה לרגליה לגרור אותה הביתה בשעה שמוחה עופף בחזרה לצלילים שחוקים של הברמן.

היא החליקה את מפתח הכסוף לתוך המנעול וסובבה אותו עד שנשמע קליק. הנערה נכנסה בעייפות וסגרה אחריה את הדלת כמו גברים שחזרו מיום עבודה עמוס לבית שומם. היא לא הדליקה את האור כשעברה במסדרון לכיוון המטבח, ומכאן לא ידעה על הנוכחות שגזלה ממנה את הנוחיות שהרשתה לעצמה, אבל עוד לפני הכניסה למטבח היא הרגישה את ליבה מאיץ ואת גופה נדרך וידעה שהלילה שלה עוד לא הסתיים.

"את אוהבת נקיון?" התייפחה בהתרסה אמה, הישבה על רצפת המטבח. הבת לא ענתה ונעה באיטיות כאילו היא מנסה להרגיע חיית פרא. האם הרימה את זווית פיה בחיוך כואב בדיוק כמו שהרימה את גליל האקונומיקה ושפכה את תוכנו על ראשה. הנוזל הסמיך עשה את דרכו מקדקוד ראשה לפניה וכתפיה, זלג בכמות שלא חסכה הרבה מקום, עבר מאפה לגרונה, והכתים את בגדיה.

לרגע מפחיד אחד חשבה הנערה כי העייפות עלולה לנצח אותה, וכמעט שקלה האם פשוט ללכת לישון, אך החרדה לא נתנה לה את הפריווילגיה לדשדש באפשרות הנוראה הזו. היא מיד הלכה לאמה הצורחת, ומחתה את פניה בחיפזון בשעה שהעלתה אותה במעלה המדרגות אל תוך האמבטיה. המים גירדו את פני החומר ששרף באפיה של הנערה, בעוד היא רוחצת את אימה העירומה בקפידה, לא מדלגת על שום מקום, מסבנת היטב. המים היו קרים וניתזו לכל עבר ונראה כי המאורע קורה במישור אחר. ראש אחורה, תעצמי עיניים, כן, יופי, את בסדר עכשיו, הכל בסדר. היא ניגבה את אמה המייבבת והלבישה אותה בבגדים הכי נוחים שיכלה לדוג מהארון. היא חשבה על הסימטריות של המיטה ביחס לרצפת הפרקט, על איך שהקווים אינם מקבילים ואיך השכיבה את אמה באלכסון על המיטה, עדיין בוכה בהיסטריה, בעוד שערה נדבק לפניה. היא נשכבה לידה וליטפה את שערה, הסיטה אותו לאחור. "ששש..." הרגיעה בנהימה חוזרת. "ששש, זה כבר עבר..." "אני כאן..." והיא הכריחה את עצמה להמשיך בצ'אנטת ההרגעה גם כאשר היפחות הוחלפו בשיהוקים. היא הזכירה לעצמה לנשום רק כשהיא חייבת, אוסרת על לטעום את הריח של אמה.

הנשימות כמעט הסתדרו, והשרירים כמעט ונחו, ולאחר שתיקה ארוכה, כאשר הנערה כבר חשבה שאמה נרדמה, נשמה אמה "אם את לא תהי פה, אני אמות." הודיעה בשקט ההולם בדפנות החדר. "אם תלכי, תדעי שאני אתאבד." ועם זה, סגרה את עיניה.

הגשה לספרותון בנושא משפחה