החלטתי להשתדל יותר להצליח בהכל.. 

אני מארגנת יותר את הזמן, אוכלת בסדר כזה..

אני גם היום יתחיל עם ספורט ואני משתדלת לעשות אומנות, לשמור על החדר מסודר כי אז גם הכל בחיים מסודר.

אני משתדלת להיראות טוב גם כשאין לי כוח: להתאפר, לסדר שיער, להתלבש יפה.

אני משתדלת לשתות הרבה מים ולישון טוב.

אוכל:

בוקר: ירקות, 2 תפוחים (2), חצי אגס וקלמנטינה (1), ביצה קשה (2), קוטג' (1) = 6

ביניים: קרמבו (1.5), קפה (0.5) = 2 = 8

צהריים : 2 אגסים (2), עוף (4), סלט (0), גזר מבושל (1) = 7 = 15

ביניים : קלמנטינה (0.5) = 15.5

ערב: טונה (1.5) קוטג' (1) = 18

שיהיה לי בהצלחה בהמשך היום :)

זזתי לקרוא קצת ולישון עד 4:00

ביי חברות :*

תמיד רציתי להיות מושלמת.

אני לא מתכוונת לאיך שאני נראית.

בכלל לא חשבתי על זה כשהייתי קטנה.

רצתי להיות מסודרת, טובה בלימודים, הרבה חברות, שאמא ואבא יהיו מרוצים - עמדתי בקריטריונים של עצמי.

אני כ"כ רוצה להיות מושלמת, אבל היום הקריטריונים שונים.

הכל יותר מסובך מפעם.

הכל יותר קשה לביצוע והרף של עצמי לא ירד, הוא רק עלה.

אני מרגישה שרק אני לא עומדת בעומס.

סדר הפך להיות פרויקט. הבגדים חייבים לעמוד בשורות, המוצרי טיפוח למיניהם מסודרים יפה על המדף וחס וחלילה שלא יהיה עליהם אבק, המיטה מסודרת - כל זה פתאום כ"כ קשה לביצוע בפנימיה. כשהארון מפוצץ, כשכל הפינה האישית שלי, שגם היא לא כ"כ אישית, מסתכמת במיטה ומדף.

אני משתדלת לשמור על סדר אבל זה קשה, באמת שכן. בבית זה לא.

ההצלחה בלימודים דורשת הרבה יותר. צריך לשבת, להשקיע, להיות מאורגנת, אין דבר כזה להבריז משיעורים.

פעם הכנת שיעורי בית היה דבר פשוט.. שעה של שיעורים והכל גמור. עכשיו כל נושא לוקח שעה במקרה הטוב ואם לא הרבה הרבה יותר.

מבחן עם פחות מ80 הוא טרגדיה - כמובן שעדיף 90 ומעלה.

חברות.. אוף לפעמים באלי להוריד לכמה בנות סטירה.

בנוסף לקח לפונקציית החברות הצטרפו גם "חברים" והכל נהיה יותר מסובך. לתת? לזרום לקטע? לרסן את עצמי?

מה יהיו ההשלכות של כל דבר?? הכל כ"כ מסובך.

לרצות את ההורים זה לא כ"כ קשה.. הציפיות שלהם נמוכות בכל מקרה.

ולכל אלו התווסף העיסוק ההובססיבי של המשקל, המראה החיצוני, החצ'קונים, הבגדים.. 

אני כ"כ מתגעגעת להיות ילדה קטנה בת 10.. 

בדרך כלל ממש טוב לי, אבל היום קשה. מחר כבר הכל יהיה בסדר :)

נ.ב  - הלך לי חרא עם האוכל ביומיים האחרונים