זאת התקופה שהכי מגניב להשתמש במושג "הכל פצצות" כשמישהו שואל אותך מנישמע, והוא יודע שאתה מהדרום. לוקח שניה בערך לקלוט את זה ואז פשוט מתחילים להתפקע מצחוק. בדרך כלל אני לא ממש לוקחת את התקופות האלה בקלות. אני גרה באשדוד מאז הרגע שעליתי לפה (כמה שנים טובות!). חוויתי הכל מהעופרת יצוקה הראשונה, ואני זוכרת את זה כל כך טוב בהתחשב בעובדה שהטיל הראשון נפל בבת מצווה שלי. מזל שאני לא באמת חגגתי בת מצווה באיזה מועדון או מסעדה יוקרתית עם 200 אנשים... חגגתי את זה עם אוכל של רוסים בסלון שלי עם חמש בנות שקפצו וצווחו מכל פיפס קטן. והאישה שמתה בתחנת אוטובוס- חשבתי על זה כל כך הרבה, מה היה קורה עם מישהו שאני מכירה היה מת מטיל? או ההורים שלי? או אני? בקיצור... באסה.

כל פעם שמודיעים בתקשורת על הסלמה אני יודעת שלא הולכת להיות תקופה קלה כי זה אומר שוב לחיות תחת האיום שיום אחד יכול ליפול לך טיל על הראש. ועובדה שהמחשבות שלי לא צצו בראשי הקטן סתם ככה כי בעופרת יצוקה נפל לי טיל ליד הבניין.

ושוב אחריי כמה שנים כשעברתי דירה נפל טיל ליד הבניין. ושוב, לפניי כמה חודשים כשעברתי דירה (שוב) נפל לי טיל בחנייה. זה לא כל כך נחמד לחיות בבניין מתפרק שהיה עוד יותר מפורק ומחוסר חלונות למשך שבועיים בגלל הטיל. ובכלל הכי באסה לחיות בבניין שבו כל השכנים זקנים אז כולם מתלוננים ומקטרים על הכל והנכדים הקטנים שלהם צורחים על כל הבניין ולא נותנים רגע של שקט. שתקו, אולי?

בכל ליבי אני גאה בצה"ל על ההצלחה האדירה הזאת אפילו שממש לא כיף לי לחיות תחת טילים שוב (מהבוקר 12 אזעקות, שינה של חמש שעות בלבד), הכי מקווה שכולם יצאו משם בחתיכה שלמה ויכנסו באמאמא של מי שצריך.

בואו ננסה לקבל את זה בקלילות. לצערנו זה חלק מהשגרה היומיומית שלנו, ואם נתחרפן מאד זה לא יתרום למצב, ואולי אפילו תידפקו כמוני ויבוא אליכם פרמדיק חמוד ולחוץ ממד"א שינסה להזריק לכם משהו להרגעה כשהוא כמעט משתין במכנסיים.

תאמינו לי, לא כיף

תהיו חזקים אנשי דרום