החיים כפי שהם נראים מכאן

כידוע, אני אוהב לבשל. ולבשל כולל בישול, אפיה קיצוץ וכו.

ואני גם אוהב כל מה שקשור לזה - תוכניות בישול, ספרים, בלוגים.

אבל אני לא אוהב את אהרוני - אני מרגיש שהוא תקוע בעשורים קודמים ולא מוכן להתקדם. כלומר, תמיד הוא יוסיף קצפת לכל קינוח, בחצי מהמתכונים שלו הוא יוסיף ג'ינג'ר, הוא יכתוב על כל דבר כאילו הוא גילה את זה לעולם בעצמו, ועכשיו (כולל טור על קינואה בערך שנתיים אחרי שכל העולם כבר מבשל קינואה), והכל אצלו משגע.

בכל פעם שהוא מדבר על אוכל, הוא ישתמש בביטוי הזה על הטיותיו. הניחוח משגע, יש עכשיו תותים מ-ש-ג-ע-י-ם בשק, האוכל הסיני המקורי ממש משגע...

ובכל עם שיוצא לי לקחת 7 ימים בידיים, אני מהמר באיזה שלב בטור שלו השורש יופיע. לרוב עד סוף הפסקה השניה.

אבל - אכזבה! בשבועות האחרונים הוא הפסיק להשתמש במילה.

וזה מפתיע בצורה מאכזבת.

אין לנו כבלים ואת רוב הצריכה הטלויזיונית בבית אנו מבצעים דרך הבוקסי (סוג של סטרימר שמאפשר לראות תכנים מכל מיני אתרים ברשת).

וזה די נחמד, כי יש לך שליטה במה רואים ומתי, וגם אין פרסומות. 

עד עכשיו - מכיוון שרוב התוכניות הן של ילדים דרך וואלה קידס וכו, וסוף סוף התחילו למכור פה פרסומות לוידאו ברשת, כמות הפעמים ששמעתי וראיתי את הפרומו של ספיי פסטיגל בחודש האחרון היא בלתי נתפשת, וזה גורם לי להזכר בבעתה במקבצי הפרסומות בטלויזהי ולהבין שזה עוד מעט יגיע בכל הכח גם לנווה המדבר הקטן שלי.

והכי נורא - התחלתי לבנות פלייליסט ביוטיוב של מוזיקה שאני אוהב כדי לשמוע ברקע, אבל בגלל גם שם תוקעים לי איזו פרסומות מדי פעם. מזל שיש רדיו אינטרנט בינתיים.

במקופ פלייליסט, קבלו שיר אחד מתוכו, מקווה שלא יתקעו לכם פרסומת בהתחלה.