We're all in the same game, just different levels. Dealing with the same hell, just different devils

לאט לאט נגמר לי הכוח לכתוב. אולי זה בגלל שאני במאניה? אוליזה בגלל שדברים מתחילים להסתדר? 

מצאתי עבודה שאני אהבת, אני מצטיינ בלימודים, התקבלתי למכינה רציתי והתחלתי עוד קורס פסיכומטרי. הבעיה היא שאני אנושית. למה אני מתכוונת? כולם אומרים לי אני מעמיסה על עצמי. זה נכון, אבל ככה טוב לי. המורה שלי לקורס אמר שההבדל בין ה625 שלי לבין ה700+ המיוחל הוא בפרטים הקטנים - לשנן מילים. שונת לשנן מילים. אין לי זמן לזה. 

לפעמים אני רוצה להפסיק את הכל, אבל התשוקה בוערת, אז אני ממשיכה.