טוב.. אז אני עדיין ערה. הגשמים והרוחות של החורף שנחת פתאום עושות לי טוב ורע ביחד. אני אוהבת חורף, אבל זה תמיד מביא איתו מחשבות ונוסטלגיה.. לפני המון שנים בשעה כזאת, היה לי אייסיקיו, מין תוכנה מופלאה שכזו. זה היה כל כך כיף לדבר עם חברים ולא בטלפון ועם אנשים שלא מכירים. זה היה מאוד מרגש. היום, עם הגוגל טוק והצ'אט של הפייסבוק ומאתיים אימיילים ליום יחד עם הסלולרי שלא מפסיק לצלצל.. כל מה שבא לי זה שקט מכל האנשים שאני מכירה. זה כל כך מעיק. גם אנשים שאני מאוד מחבבת הופכים להיות עלוקות עם הכלים האלו.
מה שבא לי באמת זה לעשות חיפוש באייסיקיו לבן אדם חדש, פעם אם היה לי חשק לדבר עם איזה עידן מהרצליה אז היה אפשר להריץ חיפוש, להוסיף חמישה כאלה ולחכות למי שיתחבר ראשון. לפעמים גם היה מתחבר יותר מאחד והיה כיף להכיר את הבן אדם מאחורי השם. את אחד החברים הכי טובים שלי הכרתי כך, אנחנו חברים במציאות עד היום. קוראים לו עמית, והוא האח התאום של עידן מהרצליה.
גם את ר' הכרתי ככה, חיפשתי ר' בעיר מגוריי.. דברנו כמעט שנה באייסיקיו עד הפעם הראשונה שפגשתי אותו. אמנם הוא היה גר רחוב אחד ממני, אבל שום סיכוי שהיה קורה בינינו משהו לולא התוכנה המופלאה הזאת. 3 שנים בערך של און אנד אוף, שנגמרו לפני כמה שנים. הכרנו בגיל כזה שאנשים נכנסים עמוק לתוך הלב ואי אפשר לשכוח אותם. כמו שהחברה הכי טובה בגיל 14 תהיה לעולם יותר טובה מהחברה הכי טובה בגיל 28.. כך גם ר', קשר רציני ארוך וכושל שלעולם לא יצא מהזיכרון, תמיד תישאר לו פינה חמה בלב שלי והרבה יותר מזה. לו ולאייסיקיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
