יש לי סקופ - השעה פאקינג שמונה לפנות בוקר, זו כוס הקפה השלישית שלי... ואני ביום חופש.

למה?

המממ... לא יודעת, אולי כי אתמול הגעתי מהעבודה, הייתי קפואה עד שד עצמותיי מהרוחות שבחוץ והחלטתי להתקרבל במיטה עם קפה חם ולקרוא. אז התקלחתי, הכנתי קפה, לקחתי את הספר שאני קוראת עכשיו ("משרת העצמות" מאת אן רייס), התקרבלתי, קראתי משהו כמו שתי שורות ו... נרדמתי. ואני לא מתכוונת לרגעים האלה שאתה בין ערות לשינה ואתה מכריח את עצמך להתעורר ויוצא להתאוורר וזה עובר, לא... זה היה נפילה של ממש. אפשר לומר שמרוב שישנתי חזק, יש מצב שראיתי את עולם המתים באופק. ככה חזק.

התעוררתי הבוקר בחמש, שתיתי כבר שתי כוסות וזו השלישית שלי, עישנתי איזה פקט סיגריות ואני חושבת שנרדמה לי רגל ימין. והשעה שמונה בבוקר!!!

אני רוצה שתבינו, אני לא טיפוס של בוקר. בוקר זה לא זמן טוב בשבילי להיות בו ערה. בדרך כלל, כשיש לי משמרת בוקר, אני אדם עצבני. אף אחד לא פונה אליי עד הקפה השישי לפחות. איך אנשים מתפקדים בבוקר בכלל??

והנה, אני בכל זאת ערה, מכורה לכימיקלים והדבר היחיד שיש לי לעשות זה לכתוב לאנשים זרים שאני שונאת בוקר. אם יכולתי לצרוח לכם את זה באוזן הייתי עושה את זה, אבל אני לא יכולה. ניצלתם.

חוץ מזה, המספר עצמו, שמונה, זה מספר מרגיז. הוא גם ממוקם במקום מפגר בשעון, יותר מדי אמצעי כזה ולא החלטי, בין התשע לשבע, וגם נראה מכוער ואינסופי מדי. שני עיגולים- ככה נראה המספר. פאקינג שני עיגולים אחד מעל השני. 8. אתם רואים את הדבר המכוער הזה? >

מה זה?? >

9 זה חביב, 7 זה אחלה, אפילו עם 6 אני ביחסים טובים, אבל 8 זה פשוט מכוער. מי שהמציא את המספר הזה צריך להבייש.

אבל יש דבר אחד טוב בכל זה. היה אתמול מבצע על הג'ייקובס בסופר. ג'ייקובס זה חרא יקר, חברים, אני לא בנאדם מפונק. אבל המבצע הזה גרם לי טשטוש קל ועשה לי סחרחורת. מצאתי את עצמי קונה שלוש חבילות של קפה מגורען ופלצני שאני פאקינג לא יכולה להפסיק לשתות.

כמובן שאין כמו קפה טחון במקום ממכונת קפה אמיתית, אבל ג'ייקובס... הוא פשוט כזה... ג'ייקובס. אתם יודעים. עושה לי זכרונות טובים.

אתם מכירים שטעם מסויים, ריח או סיטואציה פשוט עושים לכם פתאום תחושה של דז'ה-וו, או זיכרון, או געגוע למשהו שמזכיר את זה? למשל ריח של איזה בושם מסויים שאתם מריחים והוא מזכיר לכם את המורה של כיתה ב', או נוף חולף בדרכים מעבר לחלון הרכב שמזכיר לכם איזו נסיעה בלתי נשכחת מהעבר, או אולי כשיוצאים בלילה לחוף הים כדי לשבת על כוס בירה וקול הגלים מזכיר לכם את היום בו איבדתם את הבתולים שלכם. האאא.

על מה דיברתי?

אהה כן, דברים שמביאים תחושות מסויימות - זה מזכיר לי, יש לי חברה שיש לה סינסתזיה התפתחותית.

סינסתזיה זה עירבוב חושים. יש אנשים סינסתזיים שמספר מסויים מזכיר להם צבע כלשהו, או שמילה כלשהי היא קרה ומילה אחרת היא חמה. כל דבר אצלם, אם זו מילה, בן אדם, מאכל או אלמנט כלשהו, מעלה בהם משהו אחר ששייך לאחד החושים והוא יכול להראות לאדם רגיל הכי לא קשור בעולם לאותו חפץ.

כדי להסביר לכם הכי טוב, מי שלקח פעם LSD או קריסטל או סם הזיה אחר וחווה טריפ - זו גורם לתופעה של סינסתזיה ברמה מאוד גבוהה. הכל מתערבב, קולות, צבעים, צורות וחושים. אתה מריח כחול, רואה קור ומרגיש חמוץ או מתוק.

אותה חברה שלי, לה יש סינסתזיה מגיל צעיר. כשרק הכרנו היא סיפרה לי שהיא ראתה אותי בתור כחול. אחרי כמה שבועות הפכתי אצלה לאדום-שחור. זה תמיד עניין אותי מה זה אומר על בנאדם. בכלל, מה גרם לשינוי הזה בצבעים?

טוב, אני אלך להכין לי עוד קפה. קניתי כוס קפה חדשה ב-FOX Home, אני יודעת, בזבזני מצידי ופרסומת סמוייה משהו. איכס.

בכל אופן, הנה היא -  

לא רואים הכל, אבל כתוב עליה "Coffee"!!

יאמממ

מקווה שיצא לי להיכנס יותר ומקווה שאני אספיק לכתוב היום, אבל יש מצב גדול שאני לא אספיק. מה שכן, ציירתי הרבה ציורים לאחרונה ויש מצב שאני אעלה כמה לכאן. אולי היום, אולי מחר. עד אז -

Addio