"There's a moon over Bourbon Street tonight

I see faces as they pass beneath the pale lamplight

I've no choice but to follow that call

The bright lights, the people, and the moon and all

I pray everyday to be strong

For I know what I do must be wrong

Oh you'll never see my shade or hear the sound of my feet

While there's a moon over Bourbon Street

It was many years ago that I became what I am

I was trapped in this life like an innocent lamb

Now I can never show my face at noon

And you'll only see me walking by the light of the moon

The brim of my hat hides the eye of a beast

I've the face of a sinner but the hands of a priest

Oh you'll never see my shade or hear the sound of my feet

While there's a moon over Bourbon Street

She walks everyday through the streets of New Orleans

She's innocent and young from a family of means

I have stood many times outside her window at night

To struggle with my instinct in the pale moon light

How could I be this way when I pray to God above

I must love what I destroy and destroy the thing I love

Oh you'll never see my shade or hear the sound of my feet

While there's a moon over Bourbon Street."

אני לא סתם אומרת "נעוץ לי על הלוח", כי זה נשמע טוב. טוב, גם זה. אבל השיר הזה באמת היה תלוי על הקיר שלי במשך שנים עד שעזבתי את הבית. ואני מניחה שזה עדיין תלוי שם בחדר שלי.

נחשפתי לשיר הזה כשהייתי בת 11 בערך, והתאהבתי בו, אלוהים יודע למה. טוב, זה שיר נהדר ואני גאה בעצמי על שאהבתי בגיל צעיר כל כך שיר טוב באמת ושהבנתי בכלל מה אני קוראת, (כי הכרתי רק את הליריקס באותו הזמן ולא את הביצוע, בכלל לא ידעתי שיש לו ביצוע...) אבל אז לא ידעתי מי זה סטינג בכלל ולא היה לי מושג על ערפדים ומה הם. אפשר לומר שהשיר הזה, חוץ מזה שהוא היה ההכרות הראשונה שלי עם סטינג המדהים, זה גם היה חור ההצצה הראשון שלי לעולם העל טבעי והערפדים.

סטינג הוא מלחין וכותב, היה הבסיסט והסולן של The Police וביצע גם כמה אלבומי סולו. יש לו אוסף פרסים, בהם גם אמי וגלובוס הזהב והוא מוכר בכל העולם. גם אם לא תדע מי זה 'סטינג' אתה בטוח מכיר איזה שיר שלו ואתה פשוט לא יודע שזה שלו. כשתראה את הפנים שלו, גם אם אתה לא מכיר אותו, הוא ייראה לך מוכר. זה סטינג.

יום גורלי אחד, הגיטריסט של The Police, אנדי סאמרס, נתן לסטינג ספר לקרוא. זה היה ספר ערפדים שבאותה תקופה עדיין לא היה להיט ובקושי שמישהו הכיר אותו בכלל. הספר נתן לסטינג השראה לכתוב את האחד השירים היותר טובים שנכתבו אי פעם.

        

היה זה הספר "ראיון עם הערפד" מאת אן רייס. מתוך The Vampire Chronicles - מעריצה גדולה, דרך אגב. היא נמצאת בין הסופרים האהובים עליי.

זה נשמע מאוד משכנע, הקשר בין השיר לספר, בהתחשב בכך שהיא הציבה את המטע של לואיס (הדמות הראשית) בדרום ניו אורלינס, לואיזיאנה, איפה שהשיר ממוקם, שם היא גדלה ואותה היא כל כך אוהבת. רחוב בורבון הוא הרחוב הראשי ברובע הצרפתי, והוא גם נקרא על שם הוויסקי המוכר והאהוב - בורבון.

השיר עצמו, המילים של השיר מזכירות את האווירה, הדמויות והעלילה בספר. בחיי, אתם חייבים לקרוא את הספר הזה רק בשביל להבין על מה אני מדברת.

        

אבל השיר הזה היה תלוי על הקיר שלי ובזיכרון שלי הרבה שנים, כי מאז שקראתי אותו - ואני אפילו לא זוכרת איפה מצאתי את זה כי לא היה לי אינטרנט ולא הרבה משאבים - הפכתי אובססיסבית לערפדים ולעל טבעי ופראנורמל. זה פשוט קסם לי. לא יכולתי להפסיק לקרוא ספרים בנושא ולצייר יצורים מיתולוגיים שמצאתי בספרים והעתקתי או המצאתי בראש. (לא הייתי ילדה מוזרה. טוב, רק קצת. זה כל הקסם.)

הספר הראשון שקראתי בנושא הזה היה, כצפוי, דרקולה של בראם סטוקר. זה הגדיל את האובססיה שלי אולי פי שתיים, כיוון שהוא כתב את הספר בצורה כל כך משכנעת, כך שכילדה בת 11, אשכרה חשבתי שערפד עלול להיכנס דרך החלון שלי בלילה ולמצוץ לי את הדם. זה מפחיד, מרגש ומרתק. אולי אני אכתוב ביקורת ספר על "דראקולה" יום אחד, אבל היום אני לא אשגע אתכם.

"How could I be this way when I pray to God above

I must love what I destroy and destroy the thing I love"

^

^

שתי השורות האלה, הן האהובות עליי.

אני חושבת שאני יודעת על מה השורות האלה מדברות בהקשר לרומן, אבל אני לא אכתוב את זה כאן כדי להימנע מספויילרים.

וועעע כמה שאני אוהבת את השיר הזה...