1. "גם אני אכתוב יום אחד, כשיהיה לי זמן. אולי כשאצא לפנסיה."

כן, כי עכשיו אתה עסוק מדי בצפייה בחדשות וגלישה בפייסבוק. שלא נדבר בכלל על תוכניות ריאליטי.

2. "את יודעת שלא מתפרנסים היום מכתיבה, נכון? אז... יש לך גם איזו עבודה אמיתית?"

אני לא קמה מוקדם בבוקר, לא לובשת עניבה, לא נושאת מזוודה, לא חוזרת הביתה ונאנחת, לא נזרקת על הספה, לא ממששת את הכרס, לא צופה בטלוויזיה ומתלוננת שכבר מאוחר ויש לי משמרת מחר...

לא, אני מניחה שהעבודה שלי, שאני עושה אותה בתחתונים וכוס יין ביד, לא אמיתית.

אני מרוששת עד העצם. שיכורה ברוב שעות העבודה ולבד כל היום.

מקנא?

3. "אני הבאתי לך אז את הרעיון עם הקפיצה מהצוק... תקדישי לי את הספר, נכון?"

ודאי. וגם כל פרסי הנובל והפוליצר שאני אקבל - שלך הם. וגם הזקנה הזרה ברחוב שנתנה לי את ההשראה לכיסא הגלגלים, והאיש השמן ממקדונלדס שנתן לי את הרעיון לצמיג המפונצ'ר, וגם השוטר השיכור ההוא... כל האנשים הזרים האלה יקבלו הקדשה. אולי גם את כל התמלוגים, אם יהיו לי בכלל.

4. "מה, את עדיין כותבת את הספר ההוא? הרבה זמן... לא?"

לא, מה קרה לך, זה כבר הספר ה-16 השנה. מה, לא אמרתי לך שבכל פעם שאני עושה אפצ'י יוצא לי ספר?

אידיוט.

5. "זה לא נשמע קשה לכתוב ספר, זה בטח כיף כזה..."

גם אני חשבתי ככה.

ואז מצאתי את עצמי דופקת את הראש בקיר בין מחסום כתיבה אחד לאחר, נכנסת לדיכאון כל שני וחמישי, צועקת על דמות בספר שלי שלא עונה לי, מוחקת כל שורה עוד לפני שכתבתי את השורה שלפניה, רבה עם המוזה שלי כאילו אנחנו נשואים ומחפשת מתחת לכריות איזה סוג סם עוד לא לקחתי שאולי יחזיר לי את ההשראה...

כיף.

6. "אני שונא לקרוא."

אהממ.

7. "אולי תכתבי דמות שמבוססת עליי?"

ברור, זה יכול לעבוד נהדר: "שולה מפרדס חנה התעוררה בבוקר יום שני הקר, הגשם דפק על חלונה וכמו הקשיב למחשבותיה כשאמרה לעצמה, 'הממ. עוד יום אחד בפתח. היום אלך לעבוד בקיוסק השכונתי כרגיל ואז אחזור הביתה, אעשה מקלחת הגונה ואשב לסיים את העבודה בהנדסת מכונות שעליי להגיש ביום חמישי.'"

רב מכר או מה, הא שולה?

8. "אבל זה הכל מומצא, זה לא אמיתי..."

כן...? זה הרעיון.

והאח הגדול, זה כן אמיתי? והספר שלי עדיין יותר מעניין.

9. "אבל למה שלא תעשי את זה מהצד ובינתיים תעבדי באיזה... עריכת דין או משהו?"

בוא ואני אספר לך משהו על עריכת דין או משהו: עריכת דין הוא מקצוע מזויין, הוא מלא בחרא וצריך להיות שקרן מדופלם כדי לעבוד בזה ולהיות מאוד אבל מאוד משכנע - בדיוק אותו הדבר כמו לכתוב ספר, חוץ מהבדל אחד: בעריכת דין אתה חייב ללבוש חליפה.

וואלה, סבא, אני אהיה איתך דוגרי - זה מה שגרם לי להחליט בסוף.

10. "מה, את כותבת? מגניב. מה את כותבת? אהה, ספר? מגניב. על מה הספר?"

רוצה כרטיס מועדון של סטימצקי? אני אשלח לך את התקציר בדואר. הרבה יותר יחמיא לי אם תבקש את הפרקים הראשונים, כי לשמוע תקציר גם הכלב שלי יכול.