1. לדרוך על קקי.

איזה כלב החליט להתרוקן על המדרכה והנעל שלי צריכה לסבול. יותר גרוע מזה לא יכול להיות, למרות שגם לדרוך על מסטיק זה לא תענוג.

2. אנשים.

לא כל אחד, באמת שלא. אבל תמיד צץ פתאום איזה עלוקה לא מגולחת שבא אליך ושואל איזו שאלה, כמו "איך אני מגיע לאוניברסיטה בלה בלה בלה?" ואחרי שאת מסבירה לו יפה, הוא חייב להוסיף, "את מכאן?" ואז את מהנהנת בנימוס והוא ממשיך, "מאיפה?" "בת כמה את?" "את סטודנטית?" "רוצה לשתות קפה?"

אחי, אם רצית להתחיל איתי, הרסת כל סיכוי מראש כששאלת איך להגיע לשם ופה ואז נזכרת לחקור אותי על קורות חיי. ישירות, גברים. י-ש-י-ר-ו-ת.

3. מוניות.

אישה שהולכת לתומה ברחוב, לא תמיד צריכה מונית. אם יש סיכוי קלוש שבקלושים שאיזה נהג מונית קורא את הפוסט הזה - תלמד את החברים שלך. זה שעברתי עכשיו ליד תחנת אוטובוס, לא אומר שאתה חייב לצפור לי ולצעוק בקולי קולות, "צריכה מונית, גברת?" - זה מרגיז!!!

"לא! לא צריכה מונית! לך תבדוק אם האישה הזקנה ההיא, זו שמרימה את היד וצועקת 'מונית! מונית!' צריכה אחת. דביל."

4. שיכורים.

אני אוהבת להשתכר עם חברים, הם מצחיקים כשהם שיכורים, בחיי, הם הורגים אותי. אבל ברגע שזה שיכור זר וחרמן שעובר לידך ברחוב, עושה לך עיניים ועוקב אחריך לכל מקום שאת הולכת - זה דוחה!

5. מתנשקים.

זוגות מאוהבים זה מאמי, אבל כשאתם בולעים אחד לשני את הלשון באמצע הרחוב, אני זו שצריכה לעבור לידכם ולשמוע את הקולות הדוחים שאתם משמיעים. אם אין לכם חדר, תשכרו מכונית.

6. נהגים.

או שהם צופרים, או שהם צועקים. בכל מקרה, הם מרגיזים. נהגים: תוציאו את הראש מהתחת, הצפירות שלכם עוברות את הווליום הכי גבוה באוזניות שלי ואני בכלל לא עשיתי כלום. אני הולכת רגל!

7. ילדים.

משום מה, הכדור שלכם תמיד מגיע אלי. אם אני בועטת בו רחוק, יצאתי מניאקית. אם אני בועטת אליכם, אתם מתלהבים וחושבים שאני רוצה לשחק איתכם. תגידו, אם אני אפנצ'ר אותו, תתבעו אותי?

8. אנשים שמעירים למעשנים.

זה רחוב למען השם. אם זה פארק, או תחנת אוטובוס, או מדרכה. זה רחוב!!! אם כאן לא נוכל לעשן בשקט, איפה כבר פאקינג נוכל לעשן? תנו לנו את ההנאות הקטנות שלנו, גם ככה החיים שלנו קצרים משלכם! מנוולים!

9. כוסיות.

אני לא תמיד יוצאת מתוקתקת מהבית. טוב, למען הכנות, אני כמעט אף פעם לא יוצאת מתוקתקת מהבית. מצדי לצאת עם שיער עומד ונעלי בית, כשהנייר טואלט מהשירותים מבצבץ לי מהמכנסיים. אתן כוסיות וזה טוב ויפה. אבל מה זה עניינכן, כוסיות? תפסיקו להרים גבה כי הטלפון שלי הוא משנת תרפפ"ו ואין לי אייפון או טאבלט או גלאקסי וגם אין לי מושג מה ההבדל ביניהם ותפסיקו להרים גבה כשאני שולפת ספר בפארק ויושבת לקרוא. אני אישה חנונית, ענייני בלבד. לא עניינכן. הכוסית הבאה שמעבירה עליי ביקורת חוטפת בראש, ותאמינו לי, אני יכולה עליכן.

10. ערסים. או - נהגים ערסים.

על ערסים אני לא צריכה להוסיף יותר מדי, ערסים מעצבנים בכל סיטואציה. אבל הם הכי מעצבנים כשהם על הכביש, עם פול ווליום של איזה זמר מזרחי (אין לי דוגמא. עד כדי כך זה לא מעניין אותי.) ואני צריכה לשמוע את הסלסולים האלה מעבר לAC/DC שלי באוזניות... ערסים, תמותו.