סטיבן קינג בדרך כלל מרתק אותי ומשאיר אותי ערה וגורם לי לאחר לעבודה ולריב עם הבוס שלי כשהעיניים שלי נפוחות ומפחידות. אני אוהבת אותו בגלל זה. אבל במקרה הזה... איך להגיד בעדינות... נרדמתי די מהר!

הוא מרח את ההתחלה בצורה ממש מוגזמת, לפחות 100 העמודים הראשונים רק הכינו בסיס לעלילה! כדי להגיע לביואיק ולעלילה המרכזית, צריך לעבור קודם את כל החצי הראשון והמתיש של ההתחלה. העלילה עצמה בקושי זזה, והסוף היה מעורפל ופתוח.

בספרים אחרים של קינג, אפילו כאשר העלילה נמרחה, זה היה מעניין לקרוא. הוא נותן לנו סיבות להמשיך קדימה, הוא מסקרן, הוא מפתיע... אבל כאן, לא ראיתי תקווה. עמדתי במקום וזה חירפן אותי.

אולי זאת רק אני, אבל הספר הזה היה אכזבה. זה לא היה מפחיד כמו שהספרים שלו הם בדרך כלל, לא מאתגר או מעורר רגש, לא ממכר... ואלה הדברים שאני הכי אוהבת בספרים שלו!

חבל.