עריסת חתול היה קריאה מהירה בשבילי. קראתי אותו אולי ביום וחצי. לא כי הוא קצר, אלא כי הוא באמת סוחף ונותן לך חוויית קריאה שונה. הוא כתוב קצת שונה מספרים אחרים. הוא ערוך אחרת וכתוב באופן ייחודי.

הסיפור מתחיל כשהסופר ג'ון מחליט לכתוב ספר על היום בו הוטלה הפצצה על הירושימה ונגסאקי. הוא מחפש מידע על פליקס הויניקר, מדען שסייע בבניית הפצצה האטומית ופיתח חומר כימי בשם קרח-9 שיכול להפוך כל אובייקט לקרח מוצק.

וונגוט מדבר על הומניזם, על השוני בין זה לבין אתאיזם או כל דת אחרת לצורך העניין, מה שנתן לי חומר למחשבה והשפיע עליי בדרך כלשהי.

הוא מאוד אירוני וגורם לי לחייך עם הדיאלוגים שלו. אני באמת נהניתי מסגנון הכתיבה. הפרקים קצרים מאוד, כאילו מישהו חתך אותם באמצע, והם תמיד נגמרים באיזו שורת מחץ מסקרנת.

אני בלי ספק הולכת לקרוא עוד ספרים של וונגוט.