אוווויי איך אהבתי! העלילה עשתה לי סחרחורת עם הקצב המהיר שלה, גילויים ועוד גילויים ועוד אחד... ווהוו! רכבת הרים!

הדמויות היו די מגניבות, חלקן דו-ממדיות, אבל המעשים שלהם והתגובות שלהם היו אמינים ובמקום הנכון אז זה פיצה על זה.

אהבתי בעיקר את האווירה, לאורך כל הסיפור יש תחושה של אגדת עם עתיקה ופנטסטית. ממש אהבתי ואני בהחלט מחפשת את הספר השני!

הבעיה היחידה שלי עם בורידאן, היה הסגנון של זבאקו. הוא כותב נהדר, אבל יש לו בעיה שהוא מסביר לי, לקורא, יותר מדי. הוא אפילו מדבר עם הקורא לפעמים (מה שממש מטריד!) בצורה כזאת שכקוראת, שיודעת מה הולך לקרות בקרוב כי הוא גנב לי את אפקט ההפתעה בכל פעם מחדש, מרגישה כאילו הוא לא סומך עליי שאני אינטליגנטית מספיק כדי להבין לבד את מהלך העניינים.

אני ידעתי מה עומד לקרות בכל צעד וצעד, המשכתי לקרוא כי העלילה הייתה באמת מעניינת, אבל חבל שנלקח ממני אפקט ההפתעה כי אני אוהבת שספר גורם לי לאבד את כל הציפורניים באסון כסיסה של מתח מטורף!

שורה תחתונה, אם מישהו מחפש ספר מיסתורין - זה לא הספר בשבילך. זה ספר מהנה ומשעשע, אבל שום דבר לא גורם לך לתלוש את השיערות מהראש או לפלוט צרחה, שזה החלק הכי כיפי בחווית קריאה - לדעתי.

טוב, אולי פה ושם, רק קצת.