קראתי את הספר הזה לפני הרבה מאוד זמן. אני אוהבת בעיקר את האווירה, היא מקבלת מקום ראשון. אולי הסיבה היא שזה מזכיר לי זמנים נוסטלגיים וגורם לי לחוש סימפתיה לספר, אבל אני די בטוחה שזה בעיקר הנרטיב שמשיט אותך לאיטו בזרם העדין שלו.

זה הספר הראשון שקראתי מאת דוסטויבסקי והסיפור שגרם לי להתאהב בו. בדרך כלל, ספרות רוסית מאוד כבדה עליי, אבל במקרה של דוסטויבסקי אני יכולה לקרוא את הרומנים שלו תוך כדי רעידת אדמה ולא לשים לב שהכל מתרסק סביבי. הוא מנתק אותי ואני מתה על התחושה הזאת. אני רק מקווה שלא אקרא אותו באמצע אפוקליפסת הזומבים ואמצא את עצמי נאכלת על ידי זומבי תוך כדי קריאה, כי זה עשוי לקרות.

זהו סיפור אהבה מהפנט, ולמרות שרומאנס זה ז'אנר שלא יוצא לי לקרוא הרבה, היה משהו יוצא דופן בסיפור האהבה הזה; אני לא יכולה להצביע למה בדיוק. אולי זו השפה שבה הוא משתמש, אולי אלה הדמויות המורכבות, ואולי זה פשוט אצבעות הקסם של דוסטויבסקי :)

מומלץ בחום לכל סוג של קורא.