אני שונאת ללכת לבנק. אני שונאת להתקשר לבנק.

אם את הולכת לבנק את יושבת משהו כמו שעה וממתינה רק בשביל לדבר חמש דקות עם הבנקאי שלך (זה תקף גם לחברות טלפון, דואר, משרד הפנים, ביטוח לאומי וכו'), וכשאת מתקשרת את צריכה לשבת ולהקשיב למנגינה הבדרך-כלל מרגיזה שלהם (קשה להם לשים מטאליקה או איירון מיידן, אני באמת צריכה לשמוע מנגינת בית-קפה בטלפון שלי?!) במשך שעתיים עד שמישהו מועיל בטובו להתפנות אליך, וגם אז, את צריכה רק משהו שלוקח מה - חמש דקות?

למה הם זונות?

ולמה תמיד כשהבנקאי שלי עונה לי, הוא תמיד מתחיל במילים: "מה שלומך, ג'אם? נו, שומרת על הכסף?"

כן, הצבתי שני שומרים חמושים על סף הכספת שלי.

מה אני אמורה לענות על זה?...

אגב, שאלה: אני היחידה שכשאני רק נכנסת לבנק הבנקאי שלי מנופף לי מאחורי הדלפק שלו וקורא: "ג'אם! בואי מותק, בואי..." ??

מוזר, אני כותבת ופתאום מתחילות לרעוד לי הידיים. אני תוהה אם זה בגלל כל הקפאין שהזרקתי היום, או שאני סתם רעבה או עצבנית. יש לי גוף מוזר.

בכל מקרה, אני שונאת את התקופה האחרונה כי הכסף שלי יוצא ויוצא ובקושי נכנס (התחלתי עבודה חדשה ואין לי מספיק משמרות) ואני לא יכולה לצאת לשתות בלי לחשב לפני כן אם זה שווה את זה או לא. אני שונאת את התקופות הלחוצות האלה.

כבר הזכרתי כמה הדירות בארץ יקרות?

אהה כן, בכל פוסט בערך.

אז הנה זה בא שוב: הדירות בארץ יקרות! אהבתי את לפיד יותר כשהוא היה רק מנחה. עכשיו אני רואה את הפרצוף שלו מגחך לי בתוך הארנק בכל פעם שאני פותחת אותו לקנות קרטון סיגריות.

וכדי להעלות לכם חיוך על הפנים (אחרי הכל זה פוסט לא כל כך כיפי והיום עוד לא התחיל להסתיים!):

Have a good day everyone!