זוכרים שהייתי מובטלת יומיים?

אז עכשיו יש לי שתי עבודות.

אני עדיין בריסטה, כי אני וקפה זה בלתי נפרד. ואני גם, תתכוננו, הנה זה בא...... ספרנית!!!

חחח כן, אני יודעת, "מקצוע של זקנות עם משקפיים על האף.." טוב, אני לא זקנה ואין לי משקפיים ואני כוסית בת 23 ואני ספרנית - אני מתה על זה!

מי שקורא את הבלוג שלי בקביעות (וגם מי שלא, רק צריך להעיף בו מבט) יודע שאני מתה על ספרים. יש לי אובססיה, או המכרות... או אובססיה התמכרותית, או התמכרות אובססיבית... לספרים.

אני אוהבת את הסטריאוטיפ של הספרנית הזקנה עם המשקפיים על האף, שלוחשת "ששש..." כשבני נוער מדברים בקול רם מדי, כי אני שם כדי לשבור אותו! יאיי!

אהה ואני גם שם כדי לשבור את הסטריאוטיפ של הספרנית הסקסית שמטפסת בסולם על מדף ספרים וכל התחתונים שלה מבצבצות. וזה במקרה שהיא לא עובדת קומנדו..!

בכל מקרה. עוד לא התחלתי, אני אמורה להתחיל השבוע. בינתיים אני ממשיכה להקציף חלב ולצייר לבבות.

היתרון בלהיות בריסטה זה שיש לך קפה חינם כל היום. במקרה שלי גם מאפים על הדרך כי אני עובדת בקונדיטוריה, ואני אוהבת לעבוד במקומות הקטנים האלה. אני עומדת בבר ומשקיפה, צופה באנשים שיושבים, מדברים, עובדים על המחשב, קוראים, כותבים משהו... הם עושים הפסקה קטנה מהחיים ויושבים אצלי על כוס קפה. מאות אנשים ביום. זה כיף. ועוד יותר טוב - את כל היום בסביבה שמריחה קפה! אני מתה על הריח הזה, אני מסניפה אותו כל כך חזק עד שהקפאין נספג לי דרך העור הפנימי של הנחיריים. אני מתההה על זה.

הפורים הזה היה נחמד, עבדתי עם כובע קאובוי שמצאתי במחסן של הקפה וכל מי שנכנס אמר לי "האודי."

מה זה האודי? לעולם לא אדע.

אבל הרמתי את הכובע עם האצבע כמחווה קאובוית סגנון המערב הפרוע וזה היה די כיף :)

חוץ מזה, לא התחפשתי. לא כי אני סנובית, סתם כי עבדתי כל הפורים ולא בא לי בטוב לעבוד מחופשת ואחרי שלוש שעות של תקתוק והתארגנות על תחפושת אני חוזרת הביתה גזורה והתחפושת כולה הרוסה. סתם בזבוז אנרגיה ואני גם ככה לא בנאדם מאוד אנרגטי. למה אתם חושבים שאני שותה קפה כל היום? פחח

מה שכן נהניתי ממנו היה שהאחיינים שלי הגיעו צפונה וזכיתי לראות אותם. הם כאלה מתוקייים.

אני אוהבת כשתינוק מתעורר מהשינה והוא כזה תשוש ומבולבל, זה מה זה מאמי.

אז בקיצור, גיליתי שאני גם בריסטה, גם ספרנית וגם קאובואית, ונחשו מה - זה נראה לי כמו שילוב מנצח ;)